בפרשת השבוע "ויגש", מאירה על נושא שעמו כמעט כולנו מתמודדים בשלב כלשהו בחיים. כמעט כולנו חשים בזמן כלשהו בחיינו ש"נזרקנו לבור" – שאנו נמצאים בירידה, באתגרים שאנו לא בטוחים שנוכל להם. אחרי ההתמודדות הקשה, אחרי שנחלצים מאותו ה"בור" עומדות בפנינו שתי אפשרויות: להביט קדימה ולהבין שכעת בזכות הימים הקשים אנו נמצאים בימים טובים יותר או להתנקם באלה שהובילו אותנו ל"בור".
יוסף הצדיק עמד מול הדילמה הזאת ובמשך 22 שנה חיכה לנקמה. אלא שבזמן הזה הוא לא מצליח להתבונן במסלול חייו, ובכך אינו מצליח להבין שאילו אחיו לא היו משליכים אותו לבור הוא לא היה הופך למלך על כל מצרים. אבל יוסף בשלב מסוים מבין, בתום הדרך הקשה שעבר, כי דרכו הייתה שליחות ולכן כבר אינו מבקש לנקום באחיו. "ויאמר: אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה. ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם", כך מצוין בפרשה.
יוסף בוחר להוקיר תודה לאחיו על כך שזרקו אותו לבור, ומדגיש: הדרך שעברתי הייתה השליחות שנעשתה לטובה ובזכותה הפכתי מושל וקיבלתי את הכוח "להחיותכם בשנות הרעב".
החיים לא פעם כופים עלינו מצבים קשים ומורכבים ומאלצים אותנו לצעוד בדרכים פתלתלות שלרוב סופם אינו ידוע מראש. מרביתנו היינו מוותרים מראש על השיעור הכואב שבסופו צמיחה, גדילה ותעצומות נפש שהופכים אותנו לגרסה היותר טובה של עצמנו. לכן, כשאתם חשים שהושלכתם לבור, תמיד תזכרו את המשמעות, את ערך המוסף ואת הכלים שתיקחו אתכם אחרי שתצאו ממנו.
בתאל בן דוד מטפלת N.L.P מאסטר ומרצה
יש לכם שאלות? אתם יכולים לכתוב לי [email protected]
או בטלפון 054-7507500 ואשמח לענות לכם
תגובות