"רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ", כך בפרשת השבוע – ניצבים.
כמנהיג גדול משה דואג לציין כניצבים מולו גם את כל אלה שאינם עומדים מולו, את אלה שאף טרם נולדו: "כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם", כפי שמצוין בפרשה.
בכך שוב עולה החשיבות העצומה של העבר על ההווה ועל העתיד: כל מה שעשינו פוגש ויפגוש אותנו במהלך חיינו. לאירועי העבר ישנו מקום גם בעכשיו וגם במחר. לכן, מוטב שלא לבזבז חיים שלמים על העבר. הוא ממילא נוכח, משפיע ולא פעם סולל את דרכנו.
שנים חייתי את העבר, בעקבות חוויה מטלטלת בילדותי. נשאבתי למקומות חשוכים, כשאותו האירוע הקשה מנהל את חיי ומנתב את מסלולי. כל בחירה נעשתה בצל אותה החוויה, ומבלי שהבחנתי היא יצרה בתוכי ומסביבי אמונות ותפיסות מגבילות שנועדו, אך לא בהצלחה רבה, לכסות את פצעי הילדות.
ההגבלות הפכו לחומות שסגרו עליי ומנעו כל אפשרות להתקדם ולהתפתח, עד שהתעורר בי קול מספיק חזק שביקש לנפץ את הקירות ולהוביל אותי לשינוי, לרפא את הפצעים ולא לכסות אותם.
התהליך היה ארוך וקשה, ופעמים רבות חשתי שאיני יכולה להילחם בשדים החלטתי להיות אחראית עליי ועל חיי, לסלול בידיים שלי את הדרך שתוביל אותי למחוזות אחרים. מה שהיה היה ומה שהיה לא יחזור עוד. מה שהיה היה בעבר והוא כבר מאחוריי. נכון, אי אפשר לשנות את העבר, למחוק או לתקן אותו, אפשר רק לקחת ממנו את התובנות שהותיר ואת הזיכרון שעם השנים דוהה.
החיים שלנו לא מפסיקים להשתנות והזמן לא מפסיק לרוץ. הוא לא עוצר אף פעם ואנחנו איתו. מדי יום אנחנו לומדים יותר, טועים, מחמיצים, לוקחים נשימות קצרות וארוכות וממשיכים בידיעה שאלה אנחנו עם כל הטוב שבנו. רק כך נפסיק לסבול ונתחיל לחיות.
גליה סלע
מהממת שאפו כמה כוחות פשוט מדהימה
לילך
נכון מאוד
לילך
נכון מאוד.כתבת יפה
לילך
נכון מאוד.כתבת יפה, לחיות את העתיד