האירי פנייך לבנך: טור אישי לקראת יום ירושלים

ביום רביעי, כ"ח באייר, יצוין יום ירושלים. יום שבו נזכור את הנופלים, נספר את סיפור איחוד העיר ונשיר את שיריה

השופר

הקרב על ירושלים החל היום שני, 5 ביוני בשעות הצהריים, כמה שעות אחרי פרוץ מלחמת ששת הימים שהחלה במתקפה של חיל האוויר הישראלי על זה המצרי. שלושה ימים היא נמשכה עד שברביעי 7 ביוני בצהריים, הרב הראשי לצה"ל, אלוף הרב שלמה גורן ז"ל תקע בשופר מול הכותל.

הלוחמים

182 חללי צה"ל נפלו על כיבוש ירושלים, כרבע מחללי המלחמה ההיא שמספרם הכולל היה 779. בקרב על העיר נפלו עוד 20 אזרחים, ונפצעו כ-1,000 חיילים ואזרחים. את הקרב על כיבושה ירושלים ניהל פיקוד המרכז תחת פיקודו של האלוף עוזי נרקיס, עם 3 מפקדי החטיבות הלוחמות: אלוף משנה אורי בן ארי, אלוף משנה אליעזר אמיתי ואלוף משנה מרדכי (מוטה) גור. החטיבות שכבשו את העיר ואיחדו אותה: חטיבת ירושלים, חטיבת הצנחנים וחטיבת הראל.

השיר

שירים רבים נכתבו לאורך השנים על ירושלים, ועוד ייכתבו. שירים מדהימים, נפלאים, נכס צאן ברזל בתרבות הישראלית מאז ולתמיד. לא יודע איך אתם, אבל אצלי השיר שמסמל יותר מכל את ירושלים הוא הכותל", למילותיו הבלתי נשכחות של יוסי גמזו (לחן: דובי זלצר). ובית אחד בשיר, עוצמתי עד כאב גדול:

עמדה בשחורים מול הכותל, אמו של אחד מן החי"ר.

אמרה לי: "עיני נערי הדולקות הן – ולא הנרות שבקיר".

אמרה לי: "אינני רושמת, שום פתק לטמון בין סדקיו.

כי מה שנתתי לכותל רק אמש, גדול ממילים ומכתב".

ובפזמון, זועק אותו המשפט שראוי וכדאי שכל אחד מאתנו לא ישכח, לעולם:

"יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם!".