משה לייבה שאיבד את בן זוגו: "מצאתי אותו מת, שכבתי לצידו"

הם הכירו לפני שמונה שנים דרך חברים משותפים, ומאז לא נפרדו, עד שלפני שבוע נאלץ משה לייבה, מ"מ ראש מינהל החינוך בחולון, להיפרד מאהובו ובן זוגו רועי רפאל, שנפטר מכתוצאה ממפרצת בעורק בסמוך למועד הניתוח שנקבע לו בגרמניה ועשוי היה להציל את חייו. "זה קרה כשרועי היה בבית של חברה, הוא פתאום קיבל התקף ותוך דקות הוא מת", מספר משה ל"השקמה חולון". "כשהגעתי לשם כבר היה מאוחר מדי, מצאתי אותו מת. חיכינו שעתיים עד שאחיו יגיע מחיפה ובזמן הזה שכבתי לצידו בפעם האחרונה, דומם, מנסה לעכל את מה שקרה".

בעצם לא ממש הספקתם להיפרד.
"כשהגעתי לשם וראיתי אותו מוטל על הרצפה, שליו כל כך ניגשתי אליו ולחשתי לו באוזן שאני מבקש סליחה אם עשיתי משהו שפגע בו. אלו היו המילים האחרונות שלנו".

לייבה משמאל ובן זוגו. "החצי השני שלי"

אם היית יכול להיפרד ממנו, יש משהו שהיית רוצה לומר לו?
"אחרי שהוא מת, לחשתי לו באוזן שאני מתנצל, אבל אם הייתי יכול לחזור לשם הייתי אומר לו שאני אוהב אותו בדיוק כמו כשרק הכרנו, רועי היה החצי השני שלי, האדם שהכיר אותי, הוא היה כל עולמי והכאב הזה לא יישכח לעולם".

"ניצחנו ביחד"

משה ורועי הכירו דרך חברים משותפים ששידכו ביניהם. "נסעתי למדריד כשבועיים אחרי שהתחלנו לצאת, וכשהייתי שם לבד, אחרי יומיים, רועי התקשר אלי ואמר לי שהוא קנה כרטיס והוא מתכוון להצטרף אלי. באותו רגע ידעתי שזה זה".

מאז אותו הטיול הם לא נפרדו, קנו בית במושב בית חשמונאי, אימצו שלושה כלבים ונישאו במסגרת "משפחה חדשה". לפני שלוש שנים השתנו חייהם. "רועי הלך לעשות בדיקות הקשורות לריאות", נזכר משה, "אני עבדתי באוניברסיטה והלכתי לקחת את תוצאות הבדיקות שלו. התקשרתי לרועי כדי לספר לו על תוצאות הבדיקות, כיוון שרועי היה בקיא בתחום. הוא הבין מהר מאוד שיש לו בעיית מפרצים בעורקים ושזה דורש ניתוחים, זמן החלמה ובעיקר המון התעסקות. את הניתוח הראשון עברנו ביחד, ואז עברנו את תהליכי הביורוקרטיה מול קופת החולים. בסופו של דבר ניצחנו ביחד. הניתוח שלו אמור היה להיות בחודש יולי בגרמניה ולאחריו הכל אמור היה להיות אחרת, אבל רועי רצה שהרופא שלו מישראל ייסע איתו לשם ולכן דחינו את הנסיעה לאוגוסט, אבל אז קרה מה שקרה".

למרות הסמיכות בין מותו של רועי לבין מועד הניתוח שנקבע בגרמניה, משה לא מרגיש החמצה. "אני לא חושב שמישהו יכול היה לדעת שזה יקרה", הוא מסביר, "רועי חי חיים רגילים עם המחלה הזו. אחרי הניתוח הראשון וההחלמה הוא חזר לעבודה והחיים היו שלווים, לא דובר על סכנת מוות מיידית ואני לא יודע אם ההחלטה שלנו לחכות היתה קריטית. זה קרה, עובדתית זה קרה".

"קנו לי חלקה לידו"

לפני שנתיים החל משה את עבודתו בעיריית חולון אחרי שורה של תפקידים בכירים שבהם עסק. השבוע, בתום השבעה, שב לעבודתו בעירייה, מנסה, למרות הכאב הגדול, לחזור לשגרה.

רועי רפאל ז"ל. "לא יכולתי להיכנס לבית שלנו"

"אחרי הקבורה ההורים של רועי הבטיחו שנישאר יחד וקנו לי חלקה לידו", הוא מספר.  "אחרי ההלוויה במשך ימים לא יכולתי להיכנס לבית שלנו, ובכל פעם שהגעתי כדי להאכיל את הכלבים, זה היה יחד עם האחים שלו. רק ביום שלישי השבוע, זה קרה. אני מבין שאין ברירה, הבית ריק בלי רועי ובמהלך היום כשאני שומע משהו, אני כל הזמן חושב שאני צריך להתקשר אליו ולספר לו על זה, אבל אז מבין שאין לי למי. העצב קשה מאוד. חברים אומרים לי שזה כמו פרידה וזה כל כך לא נכון, חוויתי פרידות וזה מצב שונה שהבן אדם נפטר, הוא איננו ולא יחזור לעולם. תובנה נוראית.

"חזרתי לעירייה וזה קשה", הוא ממשיך, "אני חושב עליו, עלינו, על הרגעים שלנו ביחד ובוכה לא מעט. שנינו חיינו בצל הדבר הזה ולא האמנו שזה ייגמר ככה. רצינו ילדים. במהלך השבעה חברים הראו לי הודעות ממנו, שבהן סיפר שהוא מתכנן מיד אחרי הניתוח וההחלמה שניכנס לתהליך של פונדקאות. ידענו שיהיה לזה המשך, ידענו שנמשיך קדימה בכל הכוח והמוות קטע את הכל".