התצפיתנית לשעבר שהחליטה לפעול למען התצפיתניות האחרות: ויקי סקר, תושבת חולון, סטודנטית למשפטים בת 25, היא חלק מצוות הקמת "אחותשלי – העמותה הארצית התצפיתניות" שמטרתה להעניק עזרה ומעטפת לתצפיתניות בצה"ל, לאחר האירועים הנוראיים שהתרחשו ב- 7 באוקטובר.
ויקי התגייסה בשנת 2017 ושובצה כתצפיתנית. "בהתחלה חשכו עיניי ולא רציתי להתגייס לתפקיד ואפילו שקלתי לסרב. בסוף, החלטתי שמה שיהיה יהיה והלכתי על זה וללא ספק זאת הייתה הבחירה הנכונה ביותר", סיפרה השבוע על ימיה הראשונים בצבא. לאחר שסיימה את הטירונות והקורס, שובצה ויקי לשרת כתצפיתנית בחמ"ל כרם שלום בגזרת עזה. בשלב מאוחר יותר, מתוך אהבה עצומה לתפקיד, החליטה לצאת לקורס מ"כים שלאחריו שובצה כסמלת בחמ"ל כיסופים.
לפני שנגיע לפעילותה למען תצפיתניות אחרות, ויקי מספרת על ה- 7 באוקטובר שלה: "לאחר האזעקות, כשהחלו לרוץ שמועות וסרטונים הבנתי שקורה כאן משהו שעוד לא היה. בתור מי ששירתה בעוטף עזה והייתה תצפיתנית, הבנתי שמשהו מוזר וחריג קורה כאן. ראיתי איך הרשת גועשת בשאלות 'איפה התצפיתניות' ואיך הסובבים שלי שואלים אותי 'איך זה יכול להיות שהן לא ראו'. ואני כבר הבנתי שקרה משהו נורא, שזה לא יכול היה להיות מצב שתצפיתניות שיושבות ושומרות על הגזרה שלהן בקנאות במקצועיות שאין לתאר – לא הזהירו ולא ידעו, קרה כאן משהו גדול".
ספיר בילמס ז"ל, צילום פרטי
ויקי איבדה את חברתה הטובה, ספיר בילמס ז"ל, מראשון לציון, שנרצחה במסיבת הנובה. "אני יכולה לדבר עליה עד מחרתיים", אומרת ויקי בכאב, "על כמה מיוחדת וטובה היא הייתה. ספיר הייתה מהאנשים האלה שמאירים את החדר בשנייה כשהם נכנסים אליו, ואולי בגלל זה מאז שהיא לא כאן זה מרגיש לי ולכל כך הרבה אנשים שהשמש איבדה קצת מהאור שלה עכשיו ויותר חשוך כאן". זכרה של ספיר יונצח באמצעות אמבולנס מציל חיים של מד"א שיישא את שמה. באותה שבת איומה ספיר בילתה בפעם האחרונה במסיבה בנובה. כשהחלו ההתרעות של צבע אדום ספיר וחברתה קארין ורניקוב ז״ל התקדמו לעבר הרכב כדי לנסוע הביתה, ואף הספיקו לשלוח מיקום להורים של ספיר. באמצע הדרך הן נתקלו במחבלים ונרצחו. לתרומות להנצחת זכרה של ספיר ז"ל באמבולנס מציל חיים היכנסו כאן.
ויקי סקר בעת שירותה כתצפיתנית, צילום פרטי
"ב- 7 באוקטובר הרגשתי שאני לא יכולה לשבת בחוסר מעש", מספרת ויקי. "בהתחלה, זה היה לאור הדברים ברשת שכתבו על התצפיתניות. התחלתי לאסוף עדויות מבנות שהיו שם בשבת השחורה ולכתוב ולספר בדיוק מה הן עברו כדי שכולם ידעו שהתצפיתניות נלחמו עד השנייה האחרונה. התגובות והאצבע המאשימה שהופנו בהתחלה אל התצפיתניות צריכות להתחלף לחיבוק הכי גדול שאפשר. מהר מאוד הבנתי מה קורה והחלטתי להקים קבוצת וואטסאפ עם תצפיתניות עבר והווה. עשיתי זאת אולי מתוך מצוקה שלי להתמודד עם המצב. לא עברו מספר ימים עד שהקבוצה הולידה יוזמות מדהימות. מעבר לכך שנרקמו קשרים בין תצפיתניות עבר לתצפיתניות הווה שהיו בשבת השחורה, תצפיתניות הקימו פלטפורמה של אנשי מקצוע ופסיכולוגים לתצפיתניות, מערך תרומות ועוד".
בהמשך, החליטו מספר תצפיתניות בעבר להקים את "אחותשלי – העמותה הארציתהתצפיתניות", כדי שתהווה את הגוף האזרחי הרשמי הראשון שיקנה מעטפת כוללת עבור התצפיתניות לדורותיהן. ויקי מסבירה: "יש למעלה מ-2,000 תצפיתניות עבר, ותיקות וצעירות, מכל הגזרות. כולנו מכירות היטב את התפקיד ומשמעותו, את המורכבות שלו לצד חשיבותו האדירה, את הקושי אך גם את הסיפוק המקצועי. חרטנו על דגלנו מטרה מרכזית אחת: לעשות הכל עבור התצפיתניות המשרתות כעת, הצעירות לפני גיוס ואלה שלפני רגע פשטו מדים. איבדנו בנחל עוז אחיות רבות. אנחנו מצפות לשובן של לירי, דניאלה, קרינה, אגם ונעמה שנמצאות עדיין בשבי הנורא. השיח הציבורי העלה שאלות רבות על אופי התפקיד, תנאי השירות, יחס מפקדים, תחושת הביטחון ועוד. ומהמקום הזה אנו פועלות, לדאוג שאחיותינו ירגישו בטוחות, בכל מקום, בכל מצב ונזכור לעד את חברותינו שנפלו על הגנת המדינה, מורשתן תהיה דרכנו".
רוצים להישאר מעודכנים?
איך הרגשת כשצפית בסרטון חטיפתן של חמשת התצפיתניות?
"כתצפיתנית לשעבר, התהפכה לי הבטן מהסרטון. אבל הסרטון היה אולי "הקש ששבר את גב הגמל". מאז ה- 7 באוקטובר אין יום שהמחשבה הזאת שזאת יכלה להיות אני, לא בראש שלי. לא עברו יותר מדי שנים מאז שאני זאת שהלכה שם בחופשיות בקיבוץ כיסופים, בידיעה שזאת זכות לסכל ולהגן על התושבים, זאת שמסתכלת מעבר לגדר ימים ולילות ומרגישה ויודעת שאין מקום אחר שהייתי רוצה להיות בו. אני יודעת מה זה להיות תצפיתנית, וכשאני רואה אותן אני רואה אותי, אני רואה את החברות שלי לשירות ולא יכולה לדמיין את תרחיש האימים הזה. קולן הרועד ופניהן המפוחדות לא יוצאים לי מהראש, בעיקר כי אני יודעת כמה החמ"ל והמוצב שזה הבית והמקום הכי בטוח בעולם, והוא באמת היה עד ה-7.10 ככזה עבורנו. ופתאום לראות איך הן במיגונית חסרות אונים, מבוהלות ומפוחדות, אחרי שכמה שעות קודם לכן הן ישבו סביב שולחן שישי, שרו ועשו כיף של סופ"ש שזה בין הרגעים היותר טובים וזכורים שלי בתור תצפיתנית. זה דבר שקשה לי לתפוס אותו ולעכל אותו".
כששירתת כתצפיתנית, האמנת שדבר כזה יכול לקרות?
"הדריכות והכוננות שלנו כתצפיתניות הן ברמה מאוד גבוהה ותמיד מתכוננים לנורא מהכל. אנחנו לומדות ומכירות כל אבן וכל דיונה בגזרה, אנחנו מתרגלות אירועי פשיטה ואירועי הסחה. תרגלנו תרחישי אימים. כשהייתי סמלת בכיסופים במבחן ההסמכה הסופי של חיילות הייתי צריכה לחשוב על התטל"ג (תרגיל טקטי ללא גיסות) הכי מסובך ומורכב שאני יכולה. תרגיל כזה שאפשר לעוף איתו בדמיון ולהרחיק לכת, תרגיל שנועד להמחיש את התרחישים הכי נוראיים שיכולים לקרות אי פעם ברצועת עזה. אז חשבתי על אחד כזה. אבל מעולם לא חשבתי או דמיינתי שיום יבוא וזאת תהיה המציאות".
אם תבוא אלייך נערה צעירה לפני גיוס, האם תמליצי לה לשרת כתצפיתנית לאור מה שקרה?
"כשואלים אותי אם אני ממליצה לבנות היום ללכת ולהתגייס להיות תצפיתניות, אני עונה שכן. להיות תצפיתנית זה תפקיד מאתגר, וכמו כל תפקיד בצה"ל, יש לו יתרונות וחסרונות. אני הראשונה שאגיד ואתמוך בתצפיתניות. ועם זאת, ה- 7 באוקטובר הביא איתו מורכבות ואתגרים שיש לשנות ולפעול בשביל לייצר לדור העתיד של התצפיתניות מעטפת ביטחון שתספק להן את הבסיס הכי בטוח ומוגן, בשביל שהן יוכלו לעשות ולבצע את עבודתן הקדושה על הצד הטוב ביותר. בדיוק מהמקום הזה חברנו יחד מספר תצפיתניות עבר והחלטנו להקים את העמותה, שנוכל לעטוף את התצפיתניות, לחבק, להסביר ולהשמיע את קולן מול כל מי שנדרש".
איך ייראה תפקיד התצפיתניות בעתיד לדעתך?
"אני חושבת שהשליחות של תצפיתניות העתיד היא גדולה פי כמה וכמה, וככל שאנו נחשפים לעוד הקלטות של תצפיתניות נחל עוז ושומעים יותר עליהן ועל איך הן אהבו והאמינו בתפקיד המשימה היא ברורה. אנחנו צריכות לעשות את זה ולהמשיך להתגייס ולהיות תצפיתניות למענן, למען 16 תצפיתניות חמ"ל נחל עוז שנפלו בעת ההגנה על הבית שעליו הגנו בחירוף נפש עד השנייה האחרונה. גם כשהבינו שהמחבלים עוד שנייה במוצב, הן לא ויתרו ועשו את עבודתן במקצועיות ובחדות. הן גיבורות אמיתיות".
לסיוע, הצטרפות ותרומות לעמותה היכנסו לקישור: https://giveback.co.il/project/77748
תגובות