בחודש האחרון נפשם של מתנדבי עמותת "נפש רוח נשמה" לא ידעה מנוחה. ההאנגר בנמל יפו שבמשך השנים האחרונות שימש את פעילות העמותה כנקודת כינוס לחלוקת סלי מזון, נסגר לרגל שיפוצים, ועדיין לא נמצא מקום חלופי לקראת ראש השנה. אלא שבזכות לא מעט מאמצים נמצא מקום שהצליח אף להפריח רוח חיים במפעל הישן.
"לקראת ראש השנה הם הודיעו במפתיע שהחלו בשיפוצים, ולנו לא היה מקום אחר. שאלתי אנשים וחיפשתי מקומות", מספרת רונית מרום, אחת ממתנדבות העמותה.
חסרת אונים החלה רונית לחפש נכסים חלופיים, לפני בואו של החג. לאחר חיפושים רבים, איתרה את מפעל אוסם שפעל עד לאחרונה באזור התעשייה של חולון. "בחברת אוסם אמרו לי שהמבנה כבר נמכר ואינו בבעלותם יותר", מספרת רונית
"מסתבר שהמפעל של המר מתכות רכש את השטח. מיד התקשרתי אליהם וענה לי בחור בשם עמית. הסברתי לו את העניין ואת הדחיפות והוא מיד אמר לי שאין לו כל בעיה שאבוא לראות את הנכס. כשנפגשנו", ממשיכה רונית, "אותו בחור אמר לי – 'אין לי בעיה, קיבלת'. אמרתי לו שאני גם צריכה מלגזות, וגם על זה ענה – 'קיבלת'. זה היה מרגש".
רוצים להישאר מעודכנים?
עמותת "נפש רוח נשמה" פועלת בחולון וסביבתה במשך כעשור. במסגרת פעילותה, דואגים מתנדביה למתן סלי מזון עבור משפחות נזקקות לפני כל חג.
כמו כן, פועלים מתנדבי העמותה לאורך כל השנה גם בבית הספר עמל של החינוך המיוחד. "קודם כל זה מדהים, כי בהתחלה היה מאוד קשה." מסבירה רונית. "זה לא בא לנו בקלות, הם נותנים לנו המון אהבה וזוכרים אותנו ואנחנו גם אוהבים אותם".
במהלך שנות פעילותה, היו מתנדבי העמותה עדים ללא מעט מקרים קשים של משפחות מעוטות יכולת, אשר חלקן הצליחו להשתקם ואף להתנדב בעצמן עבור הקהילה.
"לפני כחמש שנים טיפלנו במשפחה שקרסה כלכלית עקב מחלה של אחד הילדים, ועכשיו, בחג הזה, אחרי חמש שנים, הם התקשרו אלינו להגיד שהם חזרו לעבודה והילד הבריא. הם לא רוצו לקחת את סל התרומה שלהם כדי שאולי משפחה אחרת שזקוקה לו תקבל אותו", מספרת רונית ומוסיפה, "זה אחד הדברים היותר מרגשים, אתה עוזר והצד השני מחזיר.
"הייתה אם חד הורית מחולון עם ילד אחד. היא שלחה לי פנייה בפייסבוק ביום החלוקה וסיפרה לי על מצבה. אמרתי לה שאם יתפנה סל אתן לה, והיא אכן קיבלה אותו. לאחר רגע היא הצטרפה אל העמותה. למרות שאין לה יכולת כלכלית היא ניסתה לעזור והיא מכינה באופן קבוע בבית הספר עמל שולחן שלם עם המון דברים, כמו בחתונות".
אחד מהסיפורים שהכי טלטלו את רונית, הוא המקרה של מי שלימים הפך להיות אחד הנגנים המתנדבים של העמותה. לפני מספר שנים רונית הגיעה אל בית בעל מראה דל ועני, שלא היו בו אפילו מיטות שינה.
"האבא היה אחרי אירוע מוחי והבן היה חייל שגר בבית. מדובר בדירה הרוסה ברמות שאי אפשר להבין בכלל. הם ישנו על דלת שעליה הייתה שמיכה, אלה היו המיטות שלהם. אני לא יודעת איך לא היו שם עכברים", היא נזכרת.
"במקצועי אני אדריכלית, אז הקפצתי את כל הלקוחות והקבלנים שאיתם אני עובדת ויחד שיפצנו את הבית. הילד שגר שם, כתב לי שהיה לו חלום כל לילה שאלוהים ייתן לו בית, כדי שיוכל להביא אליו חברים", מספרת רונית בהתרגשות. "הוא אמר שהוא יודע לנגן על דרבוקה ויהיה מוכן לנגן בכל פעילות שלנו. היום הוא מצטרף לפעילות שלנו פעמיים בחודש, ומנגן ביחד עם חבר שלו ולא מחמיץ אף מפגש כבר שנים".
רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון כאן והיו הראשונים לדעת
בר
איזה מרגש .
חגית
מרגש!!!!