כמעט שבועיים לאחר שעורכת הדין מיכל רייכמן הלכה לעולמה, במשפחתה ובסביבתה הקרובה עדיין מתקשים לעכל את הכאב הגדול והמציאות המאוד לא פשוטה. לצד העצב הגדול, בני המשפחה נערכים למשימה הגדולה של קיום בקשתה אחרונה: לגדל את בתה. "אנחנו עכשיו מקיימים את הצוואה שלה. נגדל את הבת שלה", מצהירה דנה, אחותה של מיכל.
רייכמן, עורכת דין פלילית, הלכה לעולמה בגיל 45, לאחר מאבק במחלת הסרטן. היא הותירה אחריה בת בגיל ארבע, אחות ואח והורים.
"הייתי גאה בך כל כך, שהחברים שלי העריכו אותך, על ההומור השחור שלנו, גם ברגעים הכי שחורים שלנו בהוספיס, על השיחות שיכולתי לדבר רק איתך", ספדה לה אחותה דנה ביום ההלוויה.
בשיחות הרבות בזמן שהתדרדר מצבה הפיזי, ביקשה מיכל שדנה תגדל את בתה בת הארבע, שהותירה אחריה. "אנחנו עדיין לא בשלב של לעכל. אנחנו רק התחלנו את החיים בלעדיה. בשבעה הגיעו אלינו מאות אנשים, זה היה מטורף. עכשיו בימים האלה זה המבחן, אנחנו מתחים לעכל את הבשורה", אומרת דנה.
"מיכל ביקשה שלא תיפול רוחנו, שנעבוד ונגדל את הבת שלה. לי יש שלושה ילדים משלי ועכשיו יש לי את הבת שלה שהיא השאירה לי", היא מוסיפה, "אין לי כל כך הרבה זמן לשקוע. אנחנו עסוקים בשגרה החדשה שלנו. הרגשתי שזו משימת חיי ושאין מתנה יותר גדולה שאני יכולה לקבל מאחותי. כשאין לי את אחותי, יש לי את הבת שלה. אפילו לא הייתה שאלה, לא היה ספק, זה היה טבעי".
"כבר ביום שאבחנו את המחלה שלה, היא חיפשה מידע בגוגל ואחרי שהיא הבינה שזה סרטן שלא יוצאים ממנו, היא התקשרה אליי, הסבירה לי את המצב ואמרה לי שהיא רוצה שהבת שלה תהיה אצלי", נזכרת דנה, "את מה שסירבנו להאמין לו, היא הבינה באותו רגע שקיבלה את האבחנה".
הבת מודעת למה שקורה?
"אנחנו חושבים שהיא מבינה. יש רגעים שפתאום היא רוצה אותה. היא לא לגמרי עד הסוף מבינה את זה. אנחנו מנסים לחבק ולעטוף אותה כמה שיותר, שלא תרגיש בחוסר של מיכל".
רוצים להישאר מעודכנים?
"אתמול הילדה באה אליי, חיבקה אותי ואמרה לי: 'כל פעם שאני רוצה את אימא אני אחבק אותך'. הלוואי ומיכל רואה אותי ואותה. הלוואי שהייתה יודעת שזה באמת קיים ושהבת מקבלת את החיבוק שלה. כל יום יש רגעים שהיא רוצה את אמא. אנחנו מקבלים הדרכה איך לענות לה. עדיין הכול קשה מנשוא, ואנחנו בוכים איתה כשהיא אומרת שהיא מתגעגעת".
דנה מוסיפה כי מיכל הייתה דודה פעילה ומעורבת בחייהם של שלושת ילדיה, שגם הם מתקשים להתמודד עם המצב החדש. "הילדים שלי קיבלו את זה מאוד קשה", היא אומרת, "מיכל הייתה גם דודה לא סטנדרטית. היא עזרה לי לגדל את שני הילדים הגדולים שלי עד שהבת שלה נולדה".
"אין דבר שהם היו רוצים ומבקשים ולא היו מקבלים. הם היו חולים עליה. עם כל הקריירה הגדולה שלה, לא היה יום שהיא לא ראתה אותם. היא הייתה נוסעת לחולון, גם אם הם ישנים, מציצה עליהם וחוזרת לביתה. היא הייתה משוגעת על הילדים שלי. מאוד קשה להם. במסגרת הטיפול שבאמצעותו נלווה את הבת שלה, נצטרך ללוות גם את הילדים שלי כי הם עוברים משהו מאוד קשה בלעדיה".
מלבד הדאגה הגדולה לילדים, דנה עצמה מתמודדת עם כאב וגעגועים לאחות. נזכרת בחוויות המשותפות שעיצבו את חייהן. "היה לנו מקרה משפחתי, שבו היינו צרכים עזרה של עורך דין פלילי", נזכרת דנה, "אחותי מיכל הייתה בת 30 ועוד חיפשה את עצמה. חזרתי מפגישה עם עורך הדין ואמרתי לה: 'את עשויה מהחומר הזה, לכי להתמחות בעריכת דין פלילי כי אנחנו נצרך אותך'. היא עשתה זאת, הפכה לאחת המצליחות, כשהיא ראתה ילד הולך לאיבוד זה נגע לה במקום רגשי ולא בכסף, משם היא הגיעה".
"היא הייתה אחות לא סטנדרטית בכל האספקטים", ממשיכה דנה, "היא הייתה קיצונית. שמחה בצורה קיצונית ועצובה בצורה קיצונית. היא הייתה חכמה הכול היה יותר מדי טוב".
רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון כאן והיו הראשונים לדעת
רומית
שלא תדעו. צער