בני משפחתה וחברותיה של הגננת רויטל (טלי) הללי שהלכה לעולמה בשבוע שעבר, מספרים ל'השקמה חולון" על הגננת שכולם אהבו וגם מבטיחים לפעול למען הנצחת פועלה בגן שושן.
רבים מתושבי חולון ביכו את לכתה של גננת גן שושן רויטל הללי ז"ל. המורה והגננת שילדים רבים עברו דרכה הייתה כמעט לבת משפחה עבורם. היא ראתה כל ילד וילדה בגן בדיוק כמו שראתה את בנותיה עמית, גל ועפרי. גן הילדים היה לביתה השני ממש, כך מספרים מכריה ובני משפחתה. את דרכה בעולם החינוך וההוראה החלה כמורה להיסטוריה ולשון.
"הרבה תלמידים שלה שהיו פוגשים אותה ברחוב היו אומרים לה 'בדרך היצירתית גרמת לנו לאהוב את המקצוע הזה'. נזכר בעלה שימי (שמריה) הללי ומספר עד כמה תחושת השליחות לוותה אותה. "באחת הפגישות הראשונות שלנו היא הביאה מבחנים בהיסטוריה ואמרה לי 'בוא תעזור לי לבדוק אותם'", הוא נזכר בחיוך. בהמשך עשתה תואר שני במנהל עסקים, אך הרצון ללמד ילדים היה חזק יותר מכל ולאחר שנה בעבודה בנקאית עשתה הסבה מקצועית והחלה לעבוד כגננת.
שימי מספר כי התכונות שאפיינו את רויטל היו הצניעות והענווה. הוא מוסיף כי היא מעולם לא חפצה בפרסום ובהתעשרות מהעיסוק שלה כגננת וכמורה, וכי רק טובת התלמידים הייתה כמטרה לנגד עיניה. "כשהיא הייתה מורה אמרתי לה 'את כל כך יצירתית ומוכשרת, למה שלא תשאפי לדוגמה להתקדם ולהיות רכזת שכבה'. היא השיבה 'לא'. העשייה בגובה העיניים עם התלמידים ולאחר מכן עם הילדים בגן זה מה שמילא אותה. אפילו הצעתי לה לפתוח גן פרטי והיא אמרה שענתה שהיא לא מחפשת להתעשר" הוא נזכר.
הוא מספר כי גם בשלבי ההתמודדות עם המחלה תקוותה הייתה לשוב אל גן הילדים. "אחרי שנאמר לה שמחלה הופכת להיות כרונית ואפשר לחיות איתה שנים, היא אמרה שהיא רוצה לחזור לגן. אני חששתי מזה ואני לא רציתי והיא הסכימה לא להגיע לגן, למרות שהיא אמרה שהיא רוצה לחזור".
היא חשבה שהיא תנצח את המחלה ותחזור לגן?
"היא הייתה שותפה בקבוצות של נשים חולות ושמה לב שזו נפטרה ועוד אחת נפטרה וכך הלאה. היא הבינה שהכיוון הוא סוג של מדרון. היא גם אמרה לי בציניות האופיינית לה 'לא נראה לי שתסבול אותי עוד הרבה זמן'. היו כל הזמן תשדורות שהיא מודעת למצב. לא הייתה התכחשות".
רוצים להישאר מעודכנים?
"את טלי הכרתי בקד"ץ של מורות חיילות", נזכרת חברתה הקרובה רננית לוין-יפת. "הכרנו בתור לטלפון הציבורי, אז עוד היו אסימונים. בכינו לשתי האימהות שלנו. היא הייתה החברה הכי טובה שלי. היה אישה בעלת מעלות רבות, היא הכילה אותי כמו שאני. היא דאגה לי אחרי שבן הזוג שלי נפטר. היא דאגה לי כמו שאף אחד אחר לא דאג לי והיה לנו קשר של חברות טובות כמו אחיות. כשהיא חלתה, היא לא הרגישה חולה והיא לא רצתה שירחמו עליה".
אורית קוזין-גדות חיפשה גן עבור בנה לפני מספר שנים. לאחר חיפושים רבים היא מצאה את גן שושן וגם חברה קרובה לחיים. "היה יום כזה שנותנים להורים לבקר בגנים. הלכנו לראות גנים. ואני וחברה שלי עמדנו ליד גן שושן ופתאום אני רואה את רויטל מתכופפת לילדה ומלטפת אותה וזה היה כל כך טבעי. היינו בכל כך הרבה גנים, ואז אמרתי לחברה שלי שזו תהיה הגננת של הבן שלי", היא מספרת.
לאחר שבנה סיים את הלימודים בגן ועלה לכיתה א' הקשר בינה לבין רויטל הלך והתעצם. "הקשר שלנו הלך והתהדק מרגע לרגע. הילדים התחברו, בעלי ובעלה של רויטל התחברו. היינו הולכים ביחד לפיקניקים. אף אחד לא ידע כמה היא סובלת וכמה קשה. גם כשהיא גילתה שהיא חולה היא רצתה שהגן ימשיך להתנהל כרגיל", ממשיכה קוזין-גדות, "כשהיא הבינה שהיא לא תחזור לגן, היא רצתה להתנדב במחלקה האונקולוגית של הילדים, ללמד אותם ולעזור להם".
"היינו חברות על בסיס יום יומי. היינו נשארות ערות עד מאוחר. היה לה הומור שחור מטורף ומאוד התחברתי לזה. היא לא הסכימה לקבל עזרה מאף אחד עד הרגע האחרון", מוסיפה קוזין-גדות, "לא רק זה שהיא לא רצתה להיות מסכנה ונזקקת, היא גם עזרה לאחרים. היא תרמה בסתר, לא רק כסף, אלא גם מעצמה. אם היה ילד חולה בגן היא הקפידה ללכת ולבקר אותו. היא תמיד דאגה והתקשרה אל ההורים".
"היא הייתה סופר אופטימית. זה היה באמת הצוי. כל פעם שהגיעה תוצאה לא טובה היא ניסתה לשדר לכולם שהכול בסדר. זו הייתה דרך התמודדות שלה", מסכמת קוזין-גדות.
כעת בני המשפחה שוקדים על דרך נאותה להנצחתה של רויטל הללי. כמי שנתנה את כל כולה למען חינוך והוראה של תלמידי בית הספר וילדי גן הילדים, מאמינים בני המשפחה כי הדרך הראויה להנציח את פועלה יהיה דרך פעילויות בגן הילדים.
"העלינו רעיונות של קיום יום פעילות בגן שושן ביום פטירתה מדי שנה, שהמשפחה תתרום. רעיון נוסף הוא פינת יצירה קבועה גם כן בתרומה של המשפחה. אלה דברים שהכי מאפיינים אותה וזו גם תהיה דרך אמיתית ונכונה שתאפיין את אישיותה היצירתית והצנועה", מסכם שימי.
רות
חבל על דאבדין… יהי זכרה ברוך.