בסוף השבוע האחרון העלה אלון שגב, אביו של עידן בן השמונה וחצי, פוסט המתאר מנקודת מבטו של בנו את התחושות הדחייה מהילדים והאנשים סביבו. הפוסט שתיאר מצוקה וכאב אמיתיים, זכה ליותר מ-1,000 שיתופים של גולשים שהמילים נגעו ללבם.
"שוב, נשארתי לבד הגעתי לפראק משחקים, ראיתי ילדים, כל כך שמחתי, אז שוב צרחתי, דיברתי בלי הפסקה, זאת התקשורת היחידה שאני מכיר", כתב אלון שגב, "תוך דקות, אחרי מבטים של אי נוחות מצד הילדים וההורים כאחד, הם הלכו, למרות שמאוד רציתי לשחק איתם. אני מביט בילדים שהולכים, ככל הנראה בגללי ומבין שגם היום אני משחק לבד"
"לא האמנתי שזה יצבור כזו תאוצה", אומר שגב בשיחה עם "השקמה-חולון", "כתבתי את הפוסט בעקבות מקרה שאירע בסוף השבוע האחרון. הלכתי יחד עם בני עידן אל אחת הגינות שבעיר. הייתי עם הילד בגינה. היה שם זוג עם שלושה-ארבע ילדים והם הסתכלו עליו ופשוט הרחיקו משם את הילדים וברחו כאילו הוא מצורע. באיזה שהו מקום אני לא מאשים אותם. הפוסט היה מנקודת המבט העצובה של הילד".
לדבריו לא מדובר במקרה הראשון, אלא במציאות יום יומית שעמה מתמודדים הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. "אנחנו ההורים לילדים מיוחדים מתמודדים לפעמים 24 שעות. בבנק או בסופר במשך חמש דקות כשאתם שומעים ילד שצורח תתמודדו, אל תעירו היערות ואל תנעצו מבטים. כל נידוי שלכם של ילד כזה מהחברה, תדעו שהוא מרגיש ויודע בדיוק כמו כל ילד רגיל".
מנגד, אומר שגב כי הוא פוגש אנשים שמביעים סובלנות כלפי בנו. "למרות שיש לי פטור מתורים, אני לא תמיד מוציא אותו. יש מקומות שאנשים באים ואומרים לי 'בוא תעבור אתה עם הילד'. הם קולטים שהוא ילד מיוחד, אחד בא ואמר לי 'כן גם האחיין שלי כזה'. מי שמבין מבין. מי שלא מבין מתחיל לתת היערות, למה הילד שלך כזה ולמה הוא מפריע ולמה אתה לא משתיק אותו".
שגב מבקש להעביר מסר לציבור ההורים: "גם הילדים המיוחדים הם רגישים ויש להכיל ולקבל אותם כמו את כולם גם אם זה קצת מאתגר", הוא אומר, "אנשים מתרחקים מהמוזר, מתרחקים מהשונה, מצד אחד באופן טבעי, מצד שני באופן מגעיל. המסר פה הוא שאנשים צרכים להבין שגם הילדים האלו הם לא טיפשים והם מבינים מתי דוחים אותם, מתי מתרחקים מהם ומתי הם מנודים".
"הבן שלי לא יכול לנהל שיחה, הוא יכול לחזור על אותו משפט כמה פעמים, להינעל על משהו, עד שלא יקבל את זה. הוא מבין הכול אבל לא בשביל לנהל", מוסיף שגב, "הוא לעולם לא יגיד לך 'אבא הילדים הלכו'. לא תשמע ממנו משפט כזה. ברגע שהוא רואה את הילדים הוא נכנס להיסטריה מההתרגשות, הוא מסתכל על הילדים שהם הולכים והוא מבין".
יסמין
הבעיה היא שאין מודעות חברתית משותפת
ההורים לא מבינים והפחד עובר לילדים …. אין מגע של פעילות עם ילדים חריגים … כל ילד שאינו נחשב לנורמלי הוא חריג…. ללמד ללמד ללמד … אולי יהיה שינוי…