אבא שלי, אברהם שמיר נולד בעיר הבירה של עיראק, בגדד שם הוא חווה בילדותו את מהומות הפרהוד. הפרהוד הוא שמן של הפרעות שנערכו באוכלוסייה היהודית בבגדד. "השבוע ההוא היה שבוע מכונן שהשפיע עליי מאוד כילד. הן כיהודי והן כמי שהיה אזרח בעיראק", כך הוא פותח את דבריו.
"הימים שלפני הפרהוד היו ימים מתוחים מאוד", הוא מסביר את הרקע לאירועים הקשים, "ימים בהם הצבא העיראקי נלחם בצבא האנגלי במטרה לגרש אותו מעיראק. אלא שבתקופה שלפני הפרהוד נתפס הצבא העיראקי בחולשתו, והמורדים הפרו-נאציים ברחו מבגדד והשאירו חלל ריק משלטון. האנגלים, מבחינתם, סירבו להיכנס לבגדד, להשתלט על המוסדות ולתפוס את השלטון, בטענה שלא קיבלו הוראה כזו".
"היינו המומים שאדם כמו אמירי, שחי איתנו בשכונה, בגד ורצח יהודים"
הפורעים ניצלו את הוואקום השלטוני שנוצר ועד מהרה החלה ביזה של הרכוש היהודי. "פה הבנו, כיהודים, שאנחנו בבעיה ושהעתיד שלנו עומד להשתנות", מספר אבא, "אותה ביזה נגד הרכוש היהודי, בחנויות ובבתים, הגיעה לכדי רצח, תקיפות, פציעות ואווירה אלימה מאוד ברחוב".
את הסיוע הם קיבלו מכיוון לא צפוי. "אני ומשפחתי גרנו בסמוך למשפחה מוסלמית, שהיתה המשפחה של רשיד האבא", הוא מתאר, "היינו איתם ביחסים מצוינים לאורך השנים ובזמן האמת, כשהיינו צריכים הגנה מהנעשה ברחוב, רשיד פרש את חסותו על כל השכנים שגרו מסביבו, ובהם גם המשפחה של אמא שלך".
איך הייתה ההתמודדות?
"זה לא היה פשוט. לא יכולנו לצאת החוצה, לקנות אוכל, לשחק כילדים. איבדנו את התמימות שלנו וכמעט איבדנו את האמון בבני אדם. הפחד חלחל בנו ומזלנו שהיה את רשיד, שיצא החוצה יחד עם הבנים שלו ולא נתן לפורעים להתקרב לשכונה. רשיד ממש סיכן את חייו למעננו. ראינו בעיניים שלו את הנכונות לעזרה ולהגנה על השכנים. בנוסף, הוא ומשפחתו אפו לחמים כדי שיהיה לנו מה לאכול. את הרגעים המרגשים הללו, של אהבת האדם באשר הוא אדם, עד היום אני זוכר כאילו היו אתמול. הלוואי שהיתה לי היכולת לפגוש אותו היום ולהודות לו ולבני משפחתו. בזכותו אני ומשפחתי ניצלנו מהפרעות".
ביום השלישי לפרעות, כשהצבא האנגלי החליט להשתלט על מוסדות השלטון ולהחזיר את המלך ואת יורש העצר לבגדד, יורש העצר נתן הוראה לדכא את הפרעות הללו ולהשתמש באש חיה לטובת העניין.
רוצים להישאר מעודכנים?
"בפעולה הזו נהרגו כמה פורעים ונעצרו עשרות", מספר אבא, "חלק מהם נידונו למוות על רצח, בהם אחד שהיתה לו חנות למכירת ארטיקים בשכונה שלנו. שמו היה אמירי. היינו המומים שאדם כמו אמירי, שחי איתנו בשכונה, בגד ורצח יהודים".
אבא מסכם כי "לעם היהודי יש רק מדינה אחת ועלינו לשמור עליה מכל משמר".
רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון כאן והיו הראשונים לדעת
תגובות