"האיש שמוכר נרות": מהתעללות בילדות ועד הרב ששינה את חייו

בעבור רבים מתושבי חולון שחולפים מדי פעם על פני הקניון, נחום קום הוא "האיש שמוכר נרות שבת וכיפות בכניסה לקניון". מעטים מכירים אותו בשמו, ובוודאי שאינם מכירים את סיפורו המדהים והמצמרר. קום חווה התעללות פיזית ונפשית בילדותו, עבר דיכאונות קשים ואף ניסיונות התאבדות שכשלו. כיום הוא הגיע לגאולה בזכותו של רב אחד שהציל את חייו.

"מוכר הנרות" נחום קום מגולל את סיפורו ומשתף בכאב רב מה עבר עליו ועל אחותו בילדותם אשר שרטטה את המשך חייהם. לצדו, הרב אילן כהן, שמעניק לו תמיכה. "אני מכיר מהצד את כל הסיפור שלו", מספר הרב, "ואני שואל את עצמי מה הוא עבר עד שהוא חזר בתשובה".

"זו היתה פשוט שואה"

נחום קום חי בחולון מאז שהיה ילד קטן, אז התגרשו הוריו. הוא ואחותו נשארו לגור אצל אמו ובן זוגה אשר התעלל בהם קשות. "התקופה הזו היתה מאוד קשה", הוא מספר "הייתי בן כשנתיים כאשר אבא ואמא התגרשו. אמא הכירה חבר והם הלכו כל ליל לשחק קלפים וסגרו אותי ואת אחותי בתוך הבית. אף אחד לא ידע מה עובר עלינו וזה נמשך שנים".

במשך שנים, כך הוא מספר, אביהם החורג נהג להכות אותו ואת אחותו ולהתעלל בהם. לדבריו, הם עברו כל התעללות אפשרית. "היינו בחדר סגור בלי מטבח ובלי מים", הוא מעיד "וכשהוא היה חוזר שיכור הוא היה מרביץ לנו. זו היתה פשוט שואה. אף אחד לא ידע כלום. הכל היה בחדרי חדרים".

מה הוא עשה לכם?

"הוא היה עושה דברים במקומות לא צנועים לאחותי ולי. הוא עשה מעשי סדום ושלח ידיים. הוא היה נותן מכות עם חגורה והיה מטביע אותנו במים של השירותים. הבית היה מלא בג'וקים ועכברים. לא היתה שליטה על זה. פחדנו ללכת למשטרה כי אני ואחותי פחדנו לקבל עוד סטירה, עוד מכה עם החגורה ועוד טביעה בשירותים".

הרב אילן כהן מצטרף לשיחה ונזכר כיצד כילד הוא היה רואה את נחום ואחותו ברחוב, ותמיד חש כי משהו לא בסדר איתם. לדבריו, כולם ידעו שהיה שם משהו לא כשורה, אך אף אחד לא ידע מה בדיוק עבר עליהם. "בתור ילדים ראינו אותו ואת אחותו", מספר הרב כהן "תמיד היו מנדים אותם והם עברו צרות וייסורים. כשהייתי מסתכל עליהם הייתי רואה משהו מוזר ולא בסדר. לא הבנו את זה כי היינו ילדים. זה היה מאוד מוזר לראות שני ילדים כאלה. הם היו מחוץ לחברה".

"אני חושב שאולי ידעו על זה", מוסיף קום "אבל אף אחד לא תיאר לעצמו מה הולך בתוך הבית. היום אני מופתע למה אנשים, השכנים והמורים בבית הספר, לא התערבו". "לא היתה מודעות", משיב לו הרב כהן.

לא שאלו אתכם בבית הספר מה קורה בבית?

"אני ואחותי פחדנו להוציא את זה החוצה. שיחקנו כאילו לא היה כלום, כאילו הכל רגיל".

חברים היו לך?

"לא. לא התחברתי לאף אחד מהפחד שהיה. כשהייתי רואה מבוגר, הייתי פוחד. אני לא מאחל לאף אחד את מה שעברתי".

קום מספר כי ההתעללות הפיזית נמשכה ולא פסקה במשך כל שנות ילדותו. כשהיה בן 13 חל שינוי במצב בעקבות תאונת דרכים שהצריכה את אשפוזו הממושך אשר גרם לסבו להיכנס לתמונה. "בשבת בצהריים אמרתי לעצמי שאני לא מוכן לחטוף מכות, ירדתי לרחוב וקפצתי לכביש", הוא מספר "עברתי תאונת דרכים שבה נפצעתי מאוד קשה. איבדתי את ההכרה. ואז סבא נכנס לתמונה וגילה את הכל".

מה היתה התגובה שלו?

"אני לא זוכר שהיתה תגובה. היו מקרים שסבא היה בא לבקר ועדיין היו סטירות פה ושם ואף אחד לא אמר כלום. לסבא ולסבתא היה לב כל כך טוב שהם לא רצו לעשות רע לאמא".

לדבריו, עד היום הרשויות לא הרימו את הכפפה כדי להעמיד לדין את האיש שהתעלל בהם. "זה עבר למדינה, אבל עדיין אף גורם חוקי לא לקח את זה לידו. עד היום הוא חי חופשי", הוא טוען.

עברה בראשך המחשבה לפנות למשטרה ולפתוח מחדש את כל הסיפור בתקווה שהפעם ייעשה הצדק?

"לפני חודש החלטנו אני ואחותי ללכת למשטרה. הבנתי שהיום הוא חי בשכונת התקווה". לדבריו, הענישה והנקמה כלל אינם חשובים ולא מהווים צד בשיקול להתלונן, אלא הפחד והחשש כי גם היום האיש מתעלל בקורבנות חדשים.

"מחזק אותי שאנשים אוהבים אותי"

בהמשך התגורר קום עם סבו. כשהיה בחור צעיר נפרדה אמו מבן זוגה, ובכך יצא סופית מחייו. קום מספר כי המשבר הנפשי הראשון שחווה היה לאחר שסבו נפטר. הוא נכנס לדיכאון ואושפז במחלקה פסיכיאטרית בעקבות כך, אשר בה החלו הזיכרונות הקשים של הזוועות שעבר בילדותו לצוף מחדש.

"מאוד אהבתי אותו, הוא היה עבורי כמו אבא", מספר קום "היו לי מחשבות אובדניות. היו כמה פעמים של ניסיונות כמו קפיצה מהגג, חתכתי את הוורידים, תלייה בחבל. תמיד הצילו אותי. השם רצה ככה".

לפני 19 שנה נפטרה אמו ממחלה קשה. הוא מספר כי בעקבות מה שעבר הוא לא שמר איתה על קשר. "מאוד כעסתי עליה", הוא מתוודה. בהמשך עבד כפועל בחנות ירקות ובחברה להרכבת במות, ועדיין לא חש כי הגיע למקום הנכון והיציב בחייו. השינוי המשמעותי שהביא את האור לנפשו קרה לפני עשור, כאשר פגש במקרה את אנשי קהילת "עץ החיים" של הרב אילן כהן.

"עברתי בזמנו דירה", מספר קום, "ושמעתי דרך הקיר תפילות ושירי שבת. כשראיתי את השכן אמרתי לו, 'אני רוצה שבת. אפשר לבוא? אני לבד', והוא הזמין אותי. יום אחד הוא הלך לרב אילן כדי לשאול שאלה והצטרפתי אליו. הרב לחץ לי את היד ואמר לי: 'אותך ואת אחותך אני מכיר שנים', ואז התברר שגם את כל המשפחה שלו אני מכיר. הוא הזמין אותי אליו".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה חולון

קום נענה להזמנה הלבבית ומצא בית חם בתוך הקהילה. לאט-לאט ובהדרגה הוא התקרב אל חסידות ברסלב. "האווירה כאן מאוד טובה ומשפחתית", הוא מעיד "האנשים מחממים לי את הלב, משפחה מאוד גדולה. הרב אילן נותן פה שיעורים בכל ערב בין שמונה לעשר. בימי שני באים אברכים ללמוד גמרא ביחד עם בעלי משפחות וכמות האנשים רק הולכת וגדלה".

מאז, כבר תשע שנים שהוא בתהליך של חזרה בתשובה. לראשו נוספה כיפה גדולה ואת לחייו מעטרות פאות ארוכות וזקן. קום, שלא נישא מעולם, עדיין מייחל ליום שבו יתחתן ויקים משפחה. "הרב אומר בשיעורים על כל דבר: 'לכו להתבודד. תצעקו לשם אם יש בעיה'. בכל ערב הצטרפתי עם הרב לשדה להתבודד. הרעיון הזה מאוד יפה. הייתי זקוק לקלנועית שעלתה 36 אלף שקל ולי היו רק 20 אלף. צעקתי לבורא עולם שאני רוצה את הקלנועית. יום אחד הגעתי למישהו שמכר את הקלנועית בתקציב שהיה לי. ממש ישועה גדולה".

כיום קום מפעיל דוכן כיפות, נרות שבת וספרוני חסידות ברסלב בכניסה לקניון חולון. הוא מספר כי אנשי הקניון רואים בו קרוב משפחה וכך גם אנשים רבים המגיעים אל הקניון. "אנשים בקניון תומכים בי כל כך יפה עם לב רחב ומביאים לי מתנות לחגים", הוא מספר "ואם אני לא נמצא הם שואלים איפה אני. מחזק אותי שאנשים אוהבים אותי שם. כשאני לא הולך לשם אני בצער כי אני חייב להיות שם. אנשים פשוט רגילים אלי".