עבור רבים מאתנו ההתעסקות בשואה מתרכזת רק ליום אחד בשנה. אבל עבור בני הנוער שמתנדבים ב"בית להיות" מדובר בשגרה יום יומית, כשעל כתפיהם מונחת המשימה להמשיך את הנצחת זכר השואה, גם ביום שכבר לא יהיו יותר ניצולים.
ליאור עטר ושחר דבורה, שתי תלמידות י"ב, מעבירות את חלק מזמנן בהדרכה של קבוצות ילדים ובני נוער ב"בית להיות". הן הגיעו למקום במסגרת המחויבות האישית שלהן, ומאז הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהמקום, כאשר בינין לבין הניצולים נקשרו קשרים חמים.
"באו כמה מתנדבים מ'בית להיות' אל בית הספר", מספרת ליאור על ההיכרות עם המקום. "הסבירו לנו על השורדים. זה מאוד ריגש אותי והחלטתי לנסות. אני עכשיו מתנדבת כאן כבר שנה השלישית".
"זה קצת קשה כל הזמן לשמוע על מה שהשורדים עברו", מוסיפה ליאור, "הם ממש גיבורים וזה מדהים לשמוע כמה אמונה יש להם עדיין".
שחר מספרת שהגיעה למקום לאחר שחיפשה "לעשות משהו עם משמעות", כדבריה. היא נכנסה לגוגל, קראה על המקום והבינה שהוא זקוק למתנדבים. "אחרי העדות הראשונה ששמעתי הייתי עם המון הרהורים כאלה, זה עשה לי לא טוב. זה גרם לי לשנות את נקודת המבט שלי על היום הזה ועל האנשים", אומרת שחר.
משימתם של המתנדבים הצעירים היא לדאוג להמשך הנצחת העדויות עבור הדורות הבאים. ליאור ושחר מודעות לאתגר הלא פשוט ורואות בו משימה עליונה. בינתיים הן עושות הכול כדי להעביר את המסרים לבני הנוער. "היום יש פרוייקטים של עדויות מצולמות, שאנשים יבואו לשמוע. לדעתי כל עוד שהניצולים איתנו, הדרך הכי טובה היא להפגיש ביניהם לבין הנערים ולשמוע את הסיפורים שלהם", אומרת שחר.
"אני מדריכה של כתות י'. בהתחלה אנחנו מנסים לגבש אותם בקבוצה וגם נפגשים עם השורדים. לכל אחד יש את הסיפור שלו. יש סיפורים קשים ומרגשים בבת אחת, זה מאוד שונה. בהתחלה הכרנו אותם כבני אדם. זה הדבר שהכי חשוב בעיני. כבר לא נשארו הרבה שורדים. אנשים רבים שדיברנו איתם כבר לא נמצאים אתנו היום", מוסיפה ליאור ומתייחסת למצבם הקשה של חלק מניצולי השואה: "המון אנשים מספרים לנו שהם צרכים אוכל. המדינה לא כל כך עוזרת להם. אנחנו בני הנוער צרכים לעזור להם".
עד כמה הנושא של זיכרון השואה קיים אצל בני הנוער?
שחר: "אני חושבת שהמודעות אצל בני הנוער היא מועטה. אני היחידה בשכבה שמדברת עם ניצולי שואה. לשבת עם שורדים לא כל כך התאים להם. בכל יום שואה אני מדברת על זה בפני הכיתה שלי".
רוצים להישאר מעודכנים?
בשבוע האחרון התעוררה סערה בעקבות "הסטורי של אווה" – פרוייקט אינסטגרם המבוסס על סיפורה של אווה היימן, ילדה יהודייה בת 13 מהונגריה אשר חיה תחת הכיבוש הנאצי. מטרתו של המיזם הייתה להנגיש את זיכרון השואה אל בני הנוער באמצעות סרטונים וסלפי מחייה של אווה. בינתיים, במהלך יום השואה יותר ממיליון צפו בסרטונים שמתאים את קורותיה של הילדה היהודיה.
לצד התומכים במיזם קמה ביקורת מצד לא מעט אנשים, שטענו כי ה"סטורי של אווה" אינו מכבד את המעמד של יום השואה. ואולם, יותר מ-100 מיליון אנשים צפו בסטורי שהוכתר כהצלחה.
"אני חושבת שנכון שזו הדרך להעביר מסרים כאלה היום, אבל לא בקיצוניות", אומרת ליאור וקובעת: "יותר קל להעביר לנוער מסרים דרך האינסטגרם". לעומתה, חושבת שמדובר במהלך מוגזם ולא ראוי: "אני לא רואה בזה דבר נכון בכלל. זה לגמרי לזלזל בשואה. למה אנשים צרכים לראות את זה? אני ממש בהלם מזה".
רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון כאן והיו הראשונים לדעת
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
למה דגלים בשכונת נוה ארזים בחולון סוג ב חג