אורית אברמוביץ מחולון, שהתחננה ל"קצת חברה", הלכה לעולמה

אורית אברמוביץ, שסבלה משיתוק מוחין מילדות, נפטרה בשבוע שעבר. אמה בתיה מתקשה לקבל את הבשורה: "למרות המחלה, היא סיימה תיכון בהצטיינות וכתבה ספר שירים".

אורית אברמוביץ, בת 43, תושבת חולון, נפטרה לפני שבוע ונקברה בבית העלמין ירקונים בפתח תקווה. היא סבלה משיתוק מוחין לאורך כל חייה שעברו הרבה עליות ומורדות. אמה בתיה מספרת כי עד גיל שש חייה לא היו נורמליים והיא נדדה רבות מהבית לבית החולים. לאחר מכן מצבה התייצב והיא החלה ללכת בעזרת קביים. מצבה הנפשי לא היה מעודד כמו מצבה הפיזי והיא סבלה מהפרעות פסיכוטיות, חרדות וביטחון עצמי ירוד. למרות כל הקשיים ובעזרת אמה, היא למדה בבית ספר רגיל ואף סיימה את לימודי התיכון בבית הספר "קוגל" בהצטיינות ולאחר מכן למדה תואר בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה.

לפני כעשר שנים נפטר אביה של אורית ואז החלה הידרדרות ביכולותיה. "אורית היתה קשורה מאוד לאביה", מספרת אמה, "וכשנפטר, היא עברה מהליכה בעזרת קביים לכיסא גלגלים ומאז את רוב זמנה היא בילתה בביתה ומיעטה לצאת. הביטחון העצמי שלה ירד, היה לה קושי מבחינה רגשית וכל מה שהיא ביקשה שיגיעו אל ביתה אנשים טובים כדי לארח לה חברה".

סיבת המוות עדיין לא ידועה למשפחה. "עדיין לא קיבלנו תשובות מהרופאים, היא חודשיים שכבה במיטה ולא זזה, התלוננה הרבה על כאבים. היא סירבה למגע ולא רצתה לטפל בעצמה. לאחר בדיקות הרופאים נדע יותר, אבל בכל מקרה זה לא יחזיר לנו אותה", אומרת אמה. היא ממשיכה את דבריה ומביעה צער רב: "זה מאוד כואב לי כי היא התקדמה מאוד יפה, למדה ביסודי ובתיכון וסיימה את לימודיה בהצטיינות. בנוסף היא נרשמה לאוניברסיטה וכתבה ספר שירים בשם 'מבוכת הרגשות', שבו ביטאה את רגשותיה".

בינואר אשתקד שוחח כתב "השקמה חולון" עם אורית שאמרה לו: "כל מה שאני רוצה זו קצת חברה". מאז חלפה שנה, וכאמור, מצבה הנפשי של אורית הידרדר עד שהלכה לעולמה.

לפניכם שיר מתוך הספר שכתבה אורית, בשם "עולם מסוכן", דבר המעיד כנראה על הלכי הנפש של המשוררת שהלכה לעולמה.

"זה עולם מסוכן שם בחוץ, ומפחדים ללכת לבד

זה עולם מסוכן שם בחוץ.

אלוהים רק עלינו שומר.

ובכל זאת יש רע בעולם, רק עזור לנו אלוהים.

עשה צדק בעולם, עשה שיהיה טוב,

שמור עלינו מכל הרשעים.

אני מפחדת ולא מתביישת לומר שאני מפחדת.

מחכה שהכל ייגמר

ורק הרגשת ביטחון בליבנו תישאר".