לא פחות מ-56 דירות הספיקה לעבור מיטל כהן בחייה. בת 44, מתגוררת היום מיטל עם ששת ילדיה בדירה בתל כביר על גבול חולון. על אף קושי האמיתי שהיא מתמודדת עימו יומיום, היא מוצאת זמן לעזור גם לאחרים, ובמיוחד בתחום הדיור הציבורי.
המקרה האחרון שבה טיפלה כהן הוא של צעירה כבת 25, יתומה משני הורים מגיל 16, שגרה לבדה בדירת שיכון של עמידר בחולון. שני אחיה מתנכרים לה ומאז שהוריה נפטרו היא נותרה לבדה בעולם. משכך, היא הסתפקה באורח חיים מינימלי, ללא מקצוע וללא עתיד. היא מתקיימת מקיצבת ביטוח לאומי, מצבה הנפשי אינו טוב והדירה שבה היא מתגוררת הגיעה למצב של הזנחה חמורה לאחר שנים ארוכות שבהן לא תחזקה ולא טיפלה בה.
כעת, כאמור, נחלצה לעזרתה מיטל כהן שמנסה להרים אותה מהתהום. מיטל שחווה על בשרה בעיות דיור קשות, החליטה לעזור לצעירה הבודדה לשפץ את ביתה. היא עירבה גורמים רבים, ביניהם ראובן קפלן, מנכ"ל "עמידר" וכך השיפוץ בדירה הקטנה בחולון החל ובנוסף מיטל פעלה להעברת הדירה לבעלותה של הצעירה.
הדירה שבה התגוררה הצעירה הבודדה מחולון:
בנוסף החלה, בעזרת ייעוץ מקצועי, למצוא לה עבודה מתאימה כדי שתעמוד על הרגליים. "לפי נסיוני", אומרת מיטל, "כשאדם נמצא במצב נפשי וכלכלי קשה, לא בא לו לעשות כלום. כעת, עם הדירה המשופצת ועבודה חדשה, היא תוכל שוב לעמוד על הרגליים".
רוצים להישאר מעודכנים?
כאמור, עבור מיטל כהן זהו עוד מקרה אחד מיני רבים שבהם היא מטפלת. לדבריה, "בכל ילד מחוסר דיור או ילדה ממשפחה מעוטת יכולת אני מוצאת את הילדה מיטל. לא הייתי ילדה, בקושי הייתי נערה, בת לאם חד הורית מחוסרת דיור במצב כלכלי קשה. כל מה שנהרס לי אני מנסה לתקן לילדים האלה, שלא יצטרכו לעבור את החיים שאני עברתי. נולדתי בפתח תקווה, בגיל טרום חובה גרתי ביהוד, חצי כיתה א' גרתי באור יהודה, חצי שני בגבעתיים, ואז בגלל המעבר, השאירו אותי כיתה. בכיתה ד' גרתי בשכונת התקווה, בכיתה ה' גרתי ביד אליהו. בתיכון גרתי בשכונת התקווה וכך הלאה. בכל עיר ושכונה היו לי חברות שנאלצתי להיפרד מהן, היו לי חיות מחמד שנאלצתי למסור כי בעל הדירה לא הסכים. כל שנה בערך היה לי מיטה אחרת, חדר אחר.
"הפחדים הכי גדולים היו ביום התשלום כשבעלי הדירה היה דופקים בדלת ולאמא לא היה מספיק לשלם. כמעט ולא ראיתי אותה בבית מרוב שהיתה עובדת. היום זה אפילו יותר גרוע: מי שאין לו קורת גג לא יכול לשרוד, לא יכול ללמוד, סובל מחרדות, סובל מבעיות רגשיות וקשה לו לפתח קשרים חברתיים. את כל המשקעים האלה הוא סוחב להמשך השנים. כל אישה/ משפחה שנכנסת לדיור ציבורי זה יוד לפצעים שהשאיר לי משרד השיכון. חייבים לדאוג לדיור ציבורי כי אין לנו בית אחר?".
לסיום, מיטל מבקשת תרומות מוצרים עבור הדירה: סלון, מיטה, מוצרי חשמל. פניות לטל': 0545-883716
תגובות