שנה להירצחה של האחות טובה קררו ז"ל: הווטסאפ האחרון נחשף

שנה אחרי שהוצתה ונשרפה למוות במרפאה בחולון, נערך היום (רביעי) טקס להנצחתה של האחות טובה קררו ז"ל, שבו נקרא על שמה סניף קופת חולים כללית שבו נרצחה. נופר קררו-אסלן, בתה של האחות טובה, משחזרת את הרגעים הקשים, חושפת את הווטסאפ האחרון שבו שוחחה עם אמא ומודה על הנצחת אמה בסניף קופ"ח שבו הנורא מכל קרה.

ב-14 במרץ אשתקד הגיע אשר פרג', בן 78, תושב חולון, למרפאת קופת חולים כללית ברחוב קפלן בחולון כשהוא מצויד במצית ובבקבוק המכיל חומר דליק, והמתין לתורו בסמוך לחדר האחות טובה קררו, בת 55, עד שנקרא על ידה לביצוע בדיקת הדם. כשפרג' וקררו נמצאו יחד בחדר הבדיקות, שפך פרג' את החומר הדליק על האחות והצית אותה. מיד לאחר מכן, עזב פרג' את החדר בעוד קררו נשרפת חיים, ויצא למסדרון המרפאה כשהוא אוחז בידו האחת בבקבוק שבו בערו שאריות החומר הדליק ובידו השנייה במצית. הוא השליך את הבקבוק והמצית מידיו ועזב את המקום. מותה של קררו נקבע במקום.

פרג', שהואשם ברצח קררו ז"ל, נעצר עד תום ההליכים ולהינתן גזר הדין. עורכי הדין שלו טוענים לאי שפיות. על פי כתב האישום, פרג' היה מטופל במרפאה שבה עבדה המנוחה, נהג לפקוד אותה בתדירות גבוהה בשל עניינים רפואיים שונים ומשכך הכיר היטב את צוות המרפאה בכללותו ואת קררו בפרט. ב-3 בינואר הוא הגיע למרפאה וקיבל חיסון נגד שפעת מהאחות קררו. בהמשך, סבר פרג' שהחיסון גרם לו לכאבים ולתחלואים שונים, ופתח במסכת של האשמות, הטרדות ואיומים כלפי האחות. על רקע זה גמלה בליבו ההחלטה לגרום למותה, ואז קרה הנורא מכל.

צפו בנופר קררו בטקס הנצחת מרפאת חולים כללית על שם אמה טובה קררו ז"ל: 

נופר קררו-אסלן, בתה של טובה קררו ז"ל, בת 29, נשואה ואם לילדה בת שנתיים, מספרת על היום הנורא בחייה: "עד המקרה היינו משפחה נורמטיבית. אמא עבדה שנים במרפאה, אבא נהג מונית ואחותי, שקטנה ממני בארבע שנים. אני זוכרת את היום הזה ברזולוציה של שניות כאילו זה היה אתמול בבוקר.

רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:

להורדת האפליקציה באנדרואיד

להורדת האפליקציה באייפון

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה חולון

"באותה תקופה עבדתי בחצי משרה, קמתי בבוקר ובירכתי את אמא בווטסאפ, בוקר טוב. זה היה בשעה 07:30, כמו בכל שגרת בוקר, אך באותו בוקר היא לא ענתה לי ותיארתי לעצמי שהיא עסוקה. לכן, שלחתי לה הודעה אחרי שעה.

הווטסאפ האחרון. "בוקר2"

"אחותי התקשרה אלי בערך ברבע לתשע ושאלה אותי אם דיברתי עם אמא. היא אמרה שהיתה שריפה במרפאת קופת חולים בחולון. לא דמיינתי שזה קשור לאמא. ניסיתי להתקשר לאמא, היא לא ענתה. התקשרתי לאבא שהיה בדרכו עם המונית לצפון, סיפרתי לו שהיתה שריפה במרפאה בחולון ואם שמע משהו. הוא השיב בשלילה ואמר שינסה לתפוס אותה. באותו יום הייתי ביום חופש עם בתי, התקשרתי למרפאה, היה תפוס וקיוויתי לטוב. ישר ניסיתי להיכנס לאתרי חדשות וכשקראתי את הכתובת של המרפאה ושמטופל שרף אחות וישנה הרוגה – חוץ מהשם שלה, הכל התחבר לי, ישר הבנתי שקרה משהו, אבל התת מודע סירב להאמין ובסתר ליבי קיוויתי שזו לא היא. מיד התקשרתי לאבי, לאחותי ולבעלי וביקשתי מהם שיבואו הביתה. לא קיבלתי אף טלפון או ידיעה – הכל לפי אינטואיציה, ומיד התארגנתי ליציאה.

"הכל הלך נורא לאט – פעולות שגרתיות לא עבדו אצלי. לא ידעתי לאן לנסוע. התחושה שלי היתה לא לנסוע למרפאה כיוון שיש משטרה ובלגאן וכך עדכנתי את כולם שיגיעו לבית החולים וולפסון. אני הייתי הכי קרובה והגעתי אחרונה. כל הדרך הייתי בטוחה שהכל טעות ונצחק על כך בעתיד. איך שהגעתי לחניה של בית החולים, אחותי התקשרה ואמרה, חכי, אני רוצה לדבר איתך. מיד חשתי שמשהו אינו כשורה. אחותי סיפרה לי על כך לראשונה בחניון. התברר שכולם ידעו חוץ ממני. אבי לקח יוזמה וביקש מאחיו שיגיע למרפאה וינסה לאתר את אמא. הוא הודיע לו שהוא רואה את כל הצוות, חוץ ממנה, ואז חיברנו את הקצוות".

נופר ממשיכה לתאר כיצד הפרטים הנוראיים נודעו לה ולבני משפחה: "הכניסו אותנו לחדר וסיפרו לנו את אשר ידענו בלב. הסבירו שלא פינו אותה לבית החולים אלא קבעו את מותה במרפאה. הזירה היתה סגורה כי היא היתה זירת רצח. בדיעבד, מישהו שמר עלינו מלמעלה שלא נגיע לשם. בבית החולים לא ידענו את כל הפרטים, אך הכל התחוור לאט לאט. כל מה שעשינו היה על אוטומט, העיתונאים חיכו מתחת לבית – אנו משפחה שקטה, שחיה ברחוב שקט, ופתאום היינו באור הזרקורים.

"ב-10:30 הגענו הביתה. פתחתי את הנייד וכל מה שראיתי היה רק על המקרה של אמא. חשבתי שזה לא אמיתי, אני רק חולמת, זו סיטואציה מוזרה. אף אחד לא מדמיין שמשהו שמדברים עליו בחדשות שזה קרוב אליו, שזה קרה לנו. לא ידענו מתי תהיה הלוויה עקב אישורי משטרה. גם למחרת, שלוש שעות לפני הלוויה לא ידענו מתי הלוויה. במשך יום שלם היינו בבית ואנשים באים ומנחמים, ואמא עוד לא נקברה, באים ומספרים על אמא איך היא טיפלה בכולם ואיך דאגה לכולם – סיפורים שרק חיזקו את מה שחשבנו עליה. גם אחרי הלוויה כל הזמן באו המון אנשים וזה הקל על האווירה לפחות מבחינתי. אבי ביקש את השקט ורצה להיות עם עצמו.

"עד היום אני לא מעכלת את המקרה, שהפך לסמל לאלימות נגד אנשי צוות רפואי. אני מציפה את הנושא היכן שאפשר, אם זה בכנסת או בעיתונות ואפילו בכנס של יאיר לפיד, שם שאלתי אותו על איך הוא מתכוון להילחם באלימות כלפי מטפלים, אחיות ורופאים. היום, סוף סוף, קופת חולים כללית החליטה להנציח את שמה של אמא ולקרוא על שמה את הסניף שבו נרצחה".