כיצד פלשו הציפורים אל תוך העיר?

כיצד נהפכה חולון, מבלי ששמנו לב, לבית גידול של מינים פולשים? תופעת המינים הפולשים קיימת בכל חלקי הארץ והיא התעצמה בעיקר במאה ה-20 כאשר הייבוא והשינוע של צמחים ובעלי חיים החלו להית קלים יותר. כך יובאו אל ארץ ישראל מינים של צמחים וציפורים לצורכי נוי ומחמד. כמה עשורים מאחור יותר, ישראל הפכה להיות מקלט של עשרות מינים פולשים שחלקם מאיימים על המשך קיומם של המינים הארצישראליים. תהליך זה אינו פסח על העיר חולון וכך גם היא הפכה בשנים האחרונות לבית גידול של מינים פולשים. הנה הרשימה המלאה:

 הנה תוכי

נשות חולון נתקלות בהן כשהן תולות כביסה, הם חולפים ביעף ונתלים על חוטי החשמל או על מרזבי הבניינים. גם בגנים העירוניים אפשר לראות אותם, ירוקים זרחניים, נוחתים חוצפניים בהמוניהם על העצים ומרעישים בקולי קולות. אלה הם הדררות – מין של תוכי טרופי הגדל בצורה טבעית באפריקה ובאסיה, בייחוד באזור תת היבשת ההודית ומרכז היבשת.

הדררות. על כל עץ וסולם רענן

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה חולון

רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:

להורדת האפליקציה באנדרואיד

להורדת האפליקציה באייפון

איך הם הגיעו לכאן? באמצע המאה ה-20 החל הייבוא הראשון של מין זה לארץ לצורכי מחמד. הם יובאו לארץ לראשונה ככל הנראה בשנת 1962 על ידי יוסי צחור, גימלאי צה"ל ומגדל ציפורים, כפי שסיפר בראיון לעיתון "הארץ" בשנת 2009: "ב-62' הבאתי מפרס את שלושת זוגות הדררה הראשונים. אז היו תוכים מעטים מאוד בארץ, והדררה היה הרבה יותר יפה וגדול. התגובות היו נפלאות. מגדלי ציפורים מושבעים הגיעו אלי כדי לראות את הציפורים החדשות. היום דררות זה כבר תחביב של המונים".

את אחד הזוגות מסר צחור לחבר בתל אביב. לאחר זמן מה ברח ממנו זוג הדררות  ועף לכיוון בית הספר החקלאי מקווה ישראל ושם החל להתרבות.

לאחר כ-20 שנה החל ייבוא מסחרי של מין זה לארץ, ופריטים שברחו ממגדליהם החלו להתרבות בצורה טבעית. תנאי המחיה ומזג האוויר הנוחים יחסית עבורו תרמו את שלהם לביסוס מין דררת קרמר בישראל וכיום מדובר במין השישי בתפוצתו בישראל.

דררות. משלושה זוגות לאלפים

הדררות חיות בעיקר בסביבת עצי האקליפטוס וניזונות מאכילת פירות וגרגירים ובאזורים עירוניים בעיקר מתמרים. את הקנים בונות הציפורים בתוך חורים בגזע העץ. בבניינים רבים בחולון מקננת הדררה בתוך חורי מרזבים. במקומות מסוימים הדיירים בנו עבורם קנים מיוחדים כדי שיקוננו בהם.

המין הזה נפוץ מאוד ברחבי הארץ כולל חולון. ניתן לזהות אותו בקלות לפי צבע הנוצות הירקרק אשר לעתים מסווה בין ענפי העצים הפזורים בעיר. כמו כן לא ניתן להתעלם מן הקולות המרעישים שהדררה משמיעה במהלך היום ברחבי העיר. אחד האזורים שניתן לראות את המין הזה בקלות יתרה הוא סביב מגדל המים שמאחורי פארק פרס, אשר שם מסתובבות להן להקות של דררות כדרך קבע. הדררה חיה בלהקות ובתקופת הרבייה (דצמבר- יוני) בזוגות.

מיינה בירד – הציפור שאוכלת הכל 

המיינה המצויה היא עוף ממשפחת הזרזיריים שבסדרת ציפורי השיר. המין הזה הגיע לראשונה לארץ עבור צורכי נוי בשנת 1994 כאשר נפתח פארק הצאפרי בתל אביב. כתוצאה מבריחה מהכלובים, נצפו מספר זוגות של מין זה על עצי פארק הירקון והחלו להתרבות ובהמשך להתפשט דרומה וצפונה.

מין זה נחשב לפולש אגרסיבי במיוחד כיוון שהוא משתלט על אזורי מחיה של מינים אחרים תוך כדי סילוק זוגות שלהם מתוך הקנים הקיימים. כך למשל, במחקר שנעשה על ידי המכון למחקרי החיים של האוניברסיטה העברית, נצפו בפארק הירקון מיינות אשר השתלטו על אתרי קינון של דרורים וירגזים מצויים תוך דחיקת הזוגות החוצה.

מיינה בירד. שתלטנית

מין המיינה המצויה נמנה ברשימת "מאה המינים הפולשים הגרועים ביותר בעולם" בגלל הנזק הרב שהוא גורם לטבע ולחקלאות. המיינה היא "באומניבור", כלומר אוכלת-כל. מין זה ניזון בין השאר מפירות, משלשולים, מבשר, מצוף ומחרקים. כך המיינה מצליחה להסתגל בקלות באזורים שונים שאליהם היא פלשה. אקולוגים בעולם חוששים שהציפור דוחקת ותמשיך לדחוק ציפורים מקומיות משטחי המחיה שלהן ולפגוע באקולוגיה של אזורים רבים.

בשנת 2015 דורג המין הזה כחמישי בתפוצתו בארץ כאשר הוא נמצא בתחרות קשה מול הדררה. כיום התפשטה המיינה דרומה וצפונה וניתן לצפות בה מקוננת באזורים רבים בסביבתנו.

והנה תוכי נזירי  

בתקופה האחרונה נפוץ התוכי הנזירי באזור חולון וניתן לראות פרטים שלו ברחובותיה על העצים ובאזורים שבהם חיה גם דררת קרמר. גם את המין הזה ניתן לראות בכמות מרהיבה באזור מגדל המים של מולדת, מאחורי פארק פרס. ניתן להתבלבל בקלות בין מין זה לבין דררת קרמר בשל הגודל הדומה והצבע הירוק. אולם, סימן ההיכר של התוכי הנזירי, שאינו קיים אצל הדררה, הן הנוצות האפורות אשר מכסות את הלחיים והבטן.

תוכי נזירי. צילום: ויקיפדיה

מוצאו של מין זה באזור אמריקה הדרומית. לתוכי הנזירי יש מספר שמות והוא מכונה גם "דררה אפורת לחי" ו"קוואקר" אך מדובר במקור בטעות. פרט לדמיון החיצוני בינו לבין הדררה מדובר במין שונה מיבשת אחרת. אחד ההבדלים המשמעותיים בין התוכי הנזירי לדררה הוא אופי הקינון שלו. בעוד שאצל הדררה הקן נבנה בתוך חור שבעץ, התוכי הנזירי בונה את קנו באמצעות זרדים.

מין זה נפוץ מאוד אצל מגדלי התוכים כחיית מחמד. "אני לא חושב שמישהו קונה תוכי על מנת שיהפוך למין פולש", אומר לנו תושב קריית שרת וחובב תוכים אשר מגדל בביתו מינים שונים. את האשמת בעלי התוכים במצב שנוצר הוא דוחה מכל עבר: "אני לא נוטל את האחריות לזה. זהו תפקידה של המדינה לאסור הכנסה של מינים אם הם גורמים לבעיה. מלבד זאת, תוכים שרגילים לכלוב ולתנאי שבי לא אמורים לשרוד בחוץ, הם לא רגילים לעוף ולתפוס שטח מפני שהכנפיים שלהם חלשות".  

התפשטות המין הזה החלה בשנת 2009 כאשר נצפו לראשונה להקות של תוכי נזירי באזור רמת אביב. הסיבה לפלישתו אינה ודאית ונשארה בגדר תעלומה, אולם צפרים מעריכים כי ככל הנראה מדובר בפריטים שברחו גם הם מן הכלובים שבצפארי והתחילו לקנן על העצים בפארק הירקון ומשם החלו להתפשט לכיוון מזרח לאורך נהר הירקון. השינוי המשמעותי התחולל בשנת 2013 כאשר נצפו תוכיים נזירים באזור ראש העין ומעיינות הירקון, משם הם התפשטו אל דרום השרון ושאר גוש דן וכיום הוא מוגדר כמין פולש.

מזונו של התוכי הנזירי כולל מגוון זרעים ופירות, ולפיכך יש לו פוטנציאל לגרום לנזק רב לחקלאות כפי שקרה במקרה של הדררה. "בזמן האחרון יש כאן תחרות בינו לבין הדררה על אזורי מחיה וההתרבות", מסכם מגדל הציפורים מחולון.