שלישי, 21:30 בערב, דוד חברי ואני מגיעים ל"גורדוס" במתחם ה"לה פארק" בעיר. במתחם החיצוני יושבים אל השולחנות בני נוער, במתחם הפנימי ארבעה מבוגרים חולקים קינוח ובשולחן אחר זוג צעירים. המסעדה לא מלאה אבל המארחת מושיבה אותנו רק כעבור עשר דקות ואנחנו מחכים למלצר שיגיע. עוברים על פנינו מלצרים אבל אף אחד לא טורח לבוא לבדוק אם אנחנו רוצים להזמין. בינתיים, על השולחן בקבוק רוטב ריק ועל השולחן ממול שאריות של חגיגה שהתרחשה קודם. לא רק אנחנו זוכים להתעלמות, גם הברדק על השולחן. בשלב מסוים מישהו ניגש לנקות אותו ורק אחרי 18 דקות נזכרים בקיומנו ומלצר חביב ניגש לקחת הזמנה.
יום חג לא לשומרי משקל
יום שלישי הוא יום חג ב"גורדוס". בתחילת חודש אוגוסט החליטו במסעדה לצאת בקמפיין פרובוקטיבי ולהשיק את ליין הערבים "שלישי שמן", שבמהלכם המסעדה, הידועה במנות הענק שלה, מציעה צ'יפס ללא תחתית (בהזמנת מנה עיקרית) ומעניקה לכל סועד במשקל מעל 99 ק"ג מילקשייק מושחת ומוגזם על חשבון הבית. ואכן, בפתח המסעדה בולט משקל דיגיטלי ענק המואר בתאורת לדים והאורחים עבי הבשר מוזמנים להישקל עליו ולזכות במנה עתירת הקלוריות. דוד ידידי, מתברר, עומד בקריטריונים ומחליט לנסות לעמוד באתגר. אנחנו שואלים פרטים אצל המלצר והוא בתגובה מעקם פנים בעווית מוזרה ולא נינוחה ומוביל אותנו להיכל התהילה.
דוד עומד על המשקל המנצנץ באור יקרות ומרגיש לא נוח בסיטואציה. כשאני מתעניין אצל המלצר לדעתו, הוא מסביר בחוסר נוחות ש"אני אישית לא מציע את זה לאנשים ומי שמעוניין מבקש את זה בעצמו". דוד שהתנדב למשימה ממהר עתה לרדת מהמשקל לפני שמישהו יציץ ויראה את הנתונים על הצג. המסקנה שלו היא ברורה: "מדובר באקט משפיל במיוחד והעובדה שהמילקשייק, שמוגש חינם, הוא הפרס, מבזה עוד יותר כי זה מעודד לגדול יותר". צודק.
הצילומים נהדרים, הטעמים פחות
21:51. אנחנו מזמינים את המילקשייק המדובר ואת פלטת המטוגנים שכוללת טבעות בצל (עם המון שמן) שניצלונים, נקניקיות בקר, צ'יפס בטטה ותפוחי אדמה, כנפיים ונתחי חזה אווז, במחיר: 79 שקל. אנחנו מזמינים גם שני בקבוקי שתייה קלה.
22:08. 17 דקות אחרי רגע ההזמנה ואחרי אקט השקילה, המנות מגיעות. לשאלה למה לקח כל כך הרבה זמן להוציא פלטת מטוגנים ומילקשייק, יש תשובה מן המוכן: "ככה זה, יש עומס במטבח". אם ככה, אז ככה, מה נאמר?
פלטת המטוגנים גדולה ומתאימה לשיתוף, המחיר בהחלט סביר ביחס למנה אבל כלל מרכיביה הם מתכון בטוח להרס כל חלקה טובה בגוף: המון סוכר ברוטב הצ'ילי, המון שמן בטיגון העמוק של השניצלונים והצ'יפס ובעיקר פחות טעם. כי אם כבר מתועש, אז עד הסוף. מה שכן, בצילומים התפריט היא נראית כמנה השווה מיליונים, ואולי זה סוד הקסם.
המילקשייק מורכב מכוס גדולה שעליה הררי קצפת, חתיכות שוקולד ממולא בקרמל, בייג'לה מלוח (כי אם אפשר להוסיף קלוריות, אז למה לא בעצם) וגלידה. כמה גלידה? מספיק כדי שזה לא באמת יהיה שייק אלא יותר גלידה בכוס ענקית ומעליה שלל תוספות. הקש שמצורף לכוס לא ממש עומד בנטל ולא מצליח לפלח את הגלידה וכשאנחנו תוהים איך בכל זאת נשתה את המילקשייק ולמה ככה, אנחנו נענים שוב ב"ככה זו המנה". אז פחות נעים לשתות מילקשייק שהוא לא באמת שייק אלא גלידה שלא התמוססה לתוך הבלנדר, אבל היי, זה מצטלם נהדר אז למי אכפת.
הקש לא עובד? ככה זה
החשבון? הוא הגיע אחרי שש שניות וכיוון שהפזיזות היא מן השטן, היתה בו גם טעות: המילקשייק, שנועד להעצים את תהליך ההשמנה של הנשקל ובחינם, העצים גם את החשבון והמלצרית שעמדה מולנו התבלבלה לגמרי עד שאמרנו את הסיסמה: "משקל". היא הביטה בנו, עיוותה את פניה והלכה לתקן את המעוות. הפעם החשבון חזר אלינו כמו שצריך ואפילו בורכנו בברכת לילה טוב וגם בצרבת על הדרך.
תגובות