דיאלוג עם הזמן במוזיאון הילדים: מי מפחד מהזיקנה?

"דיאלוג עם הזמן", תערוכה העוסקת בהזדקנות מנקודת מבט ייחודית, מוצגת במוזיאון הילדים בחולון. התערוכה מאפשרת למבקרים הצצה לעולם הזקנים בדרך חווייתית. "המטרה שלנו", אומרת מורן בודנר, מנהלת התערוכה, "היא להראות זיקנה מנקודת מבט אחרת ולשבור את הסטריאוטיפ על הזיקנה. בכל מקום כשעולה נושא הזיקנה, הוא מוצג באור שלילי של חולשה, חולי, תלות, התעללות בקשישים, ואנחנו רוצים להראות דברים אחרים, חיוביים. אנחנו גם בכוונה משתמשים במילה 'זקן', כי  מבחינתנו זו מילה נייטרלית. אנחנו רוצים להחזיר את הכבוד למילה .הביטוי 'זקני השבט' הרי מדבר על  המנהיגים, החכמים, וכן, יש הרבה היבטים חיוביים שאפשר לבחון זיקנה לפיהם".

"דיאלוג עם הזמן" היא  תערוכה שנולדה במוזיאון הילדים בחולון והיא מקבל מקום של כבוד ושל קביעות בו. היא הראשונה בעולם שעוסקת בנושא זה ואומצה על ידי מוזיאונים אחרים בעולם. "בגרמניה, למשל, מציגים אותה במודל של תערוכה נודדת ולפני שנפתחה בפרנקפורט,  טסתי יחד עם אחד מהמדריכים המבוגרים שלנו להכשיר את מדריכי התערוכה שם", מספרת בודנר.

בודנר. "המדריכים בני 86-70 שנה"

כל המדריכים בתערוכה הם בני 70 שנה ומעלה, עמה מהם בני 80 שנה ויותר, וזקן השבט הוא בן  86. "כשראיינו את המדריכים שלנו בתחילת הדרך", מספרת בודנר, "ושאלנו אותם אם הם זקנים, הם השיבו שלא. היום, הם כבר אומרים שהם זקנים ושהם גאים בזה. מבחינתם, זה רק גיל".

חוויה משפחתית מעצימה

מטרה נוספת של התערוכה ויוצריה היא לחזק את הקשר הבין דורי ולצמצם את הפערים בין הדורות. בודנר: "המון משפחות רב דוריות מגיעות לתערוכה, סבים וסבתות עם הנכדים, וגם שלושה דורות – סבים, הורים וילדיהם. זו חוויה משפחתית מאוד מיוחדת. הנכדים זוכים להיכנס לנעלי הסבים ונוצר שיח משפחתי מרגש. מבקרים רבים אומרים לנו שלאחר הביקור בתערוכה נפתח ערוץ שיח חדש בבית עם רצון להקשיב, להכיל ולחזק את הקשר הבין דורי".

מה עוד חווים המבקרים?

"לפני הכניסה לתערוכה אנו יוצרים דרכון ל'מסע בזמן'. אנחנו מצלמים את כולם  יחד והמבקרים עוברים דרך תחנות עם שאלות מעוררות מחשבה לגבי כל טווחי הגילאים. למשל, השאלה 'האם פעם שיקרת לגבי גילך?' מלמדת אותנו שכמו שיש מבוגרים שמעדיפים שיחשבו שהם צעירים יותר, ילדים דווקא אוהבים לעגל את גילם כלפי מעלה ולהיחשב לגדולים ובוגרים יותר. יש גם משימות מדמות גיל: כמו לפתוח מנעול ביד רועדת, לעלות מדרגות בנעליים כבדות – משימות שנועדו להעביר אלמנטים מחיי היומיום של הצד האחר".

כל אלה מוצגים דרך משחקים והפעלות בליווי מדריך זקן. "אנחנו משתמשים בחפצים מפעם שהדור הצעיר לא מכיר וצריך להבין למה הם משמשים, כמו למשל אסימון, שלילדים היום אין שום מושג מה הוא, ואילו הדור הצעיר מסביר לבוגר יותר על חפצים בני זמנו".

דגש נוסף בתערוכה הוא על הנושא המשפחתי דרך סיפורים, זכרונות ונוסטלגיה. ובודנר מסכמת: "הרעיון הוא לחזור לדברים שהיו כשסבא וסבתא ואבא ואמא היו צעירים. כולם משתפים את כולם בעולם שלהם וזו חוויה משפחתית מגבשת, מעשירה ומלמדת".