טניה קרפליוק מחולון, הידועה כטניה – פנינת המזרח, הספיקה לחוות לא מעט ב-35 שנות חייה, החל מהילדות באוקריאנה, העלייה לארץ לבדה כנערה צעירה, ועד לביסוס מעמדה כרקדנית בטן מקצועית בישראל ובחו"ל.
טניה, אם חד הורית לילדה בת תשע, מתגוררת בחולון ובעלת סטודיו מצליח בשם "פנינת המזרח" ללימודי ריקודי בטן. היא נולדה באוקראינה להורים שלא סיפרו לה ולשלושת אחיה על מוצאם היהודי ועד גיל 14 היא בכלל לא ידעה שהיא יהודייה, אף שמקום מגוריה היה בסמוך לעיירה המפורסמת אומן.
לדבריה, הילדות בעיירה החילונית באוקריאנה לא הכינה אותה כלל לאירוע שישנה את חייה בגיל 15. בבית לא היו כל סממנים דתיים וגם לא דיברו כלל על דת בבית. אך כל זה השתנה לאחר התפרקות ברית המועצות בתחילת שנות ה-90, שלוותה בהתפרצויות של גילויי אנטישמיות ברחבי המדינה.
ערב אחד, מספרת טניה, אביה כינס את כל בני משפחתה בסלון הבית והפיל את הפצצה: "יש משהו שהסתרתי מכם במשך השנים", חשף האב, "אתם יהודים מהצד שלי ואני חושש לגורלכם כאן, ולכן רוצה שנעלה לישראל".
מכאן והלאה החל תהליך לקראת העלייה לארץ. "נרשמתי לתוכנית נעלה של הסוכנות היהודית ועברתי סדרת מיונים ומבחנים כדי לקבל אישור לעלות לישראל", מספרת טניה. באותה התקופה הממשלה האוקראינית לא אישרה את העלייה לארץ וטניה נאלצה לחכות, עד שערב אחד קיבלה את ההודעה המיוחלת. "ארזתי מזוודה ועליתי לבדי לישראל".
רוצים להישאר מעודכנים?
טניה הגיעה לחוות הנוער הציוני בירושלים והחלה את תהליך הקליטה בארץ. "מצאתי את עצמי, נערה בת 15 לבד פה בארץ, בלי משפחה ובלי חברים ושפה", היא מספרת.
"למזלי, הסוכנות היהודית והחברים הטובים שהכרתי בפנימייה בירושלים עטפו אותי בחום ועזרו לי. התחלתי ללמוד ריקודי פולקלור ונמשכתי לזה והחלטתי להפוך זאת למקצוע", מספרת טניה. "הייתי חניכה מצטיינת וזכיתי להדריך עשרות חניכים בפנימייה". עם סיום הלימודים טניה התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל הקשר, ובמקביל החלה בהליך גיור מלא ברבנות.
צפו בהופעה של טניה עם אנריקו מסיאס:
צילום: אבי חסון
לאחר השחרור החליטה טניה להמשיך ללמוד ריקודי בטן באופן מקצועי ומיד השתלבה בתחום והחלה להופיע בתכניות טלוויזיה ולצד זמרים מפורסמים. במקביל סיימה ללמוד הוראה בסמינר הקיבוצים, ובשנת 2007, לאחר שעברה להתגורר בחולון, החליטה לפתוח בעיר סטודיו ללימודי ריקודי בטן.
מאז פתיחתו של בית הספר בחולון, נרשמו ללימודים מאות תלמידות, ולדברי טניה, הן זוכות מעבר לריקוד עצמו, גם לשיפור בדימוי העצמי, ובעיקר לשמחת החיים שמלווה את ריקודי הבטן.
בשנת 2014 זכתה טניה במקום הראשון בתחרות הבינלאומית לריקודי בטן, שבה ישבו שופטים ממצרים וממרוקו.
כיום היא ממשיכה להופיע ומוכרת היטב לציבור הישראלי ולאנשים בתחום הבידור. אך קיים גם צד אחד פחות מוכר, שלא רבים יודעים עליה. לצד ההופעות והחשיפה, בחמש השנים האחרונות טניה מופיעה בפני קשישים ניצולי שואה ובעלי פיגור שיכלי וגם מקיימת חוג ללימודי ריקודי הבטן במרכז יום לקשיש בחולון.
לדבריה, המסע שעברה בחייה בזמן כה קצר, העניק לה ניסיון חיים אף יותר מאנשים שעברו את גיל ה-50, והיא רוצה לתת מעצמה ולשמח את הסביבה ואת הקשישים הנזקקים. טניה גאה בכך שהקימה בית בישראל וקריירה מוצלחת לבדה, ללא עזרה וללא תמיכה וכל זאת בעצמה. "את הניסיון שרכשתי אני מעבירה הלאה לאחרים".
רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון כאן והיו הראשונים לדעת
תגובות