גן המומינים הוקם בשכונת קריית שרת שבחולון לפני כשנתיים. בואו לבדוק מה אתם יודעים על סדרת הספרים שעובדה בשנות ה-90' לסדרת טלוויזיה פופולארית:
מי הם המומינים?
המומינים הם משפחה של טרולים לבנים ועגלגלים אשר דומים בצורתם להיפופוטמים. המומינים הם הגיבורים הראשיים בסדרת הספרים וחוברות הקומיקס של הסופרת והמאיירת הפינית-שבדית טובה ינסון. המומינים חיים בעמק קטן ומוזר, עם עוד יצורים משונים, בצפון הרחוק המתורגם במציאות לאזור פינלנד ושבדיה.
גן המומינים בחולון
איך נוצרו המומינים?
טובה ינסון פרסמה את הספר הראשון בסדרה, "משפחת מומין והשיטפון הגדול", בשנת 1954, מעט זמן לאחר מלחמת העולם השנייה. כתיבתה של ינסון לוותה בהחדרת מסרים המוניים ואנט-מלחמתיים לאורך כל ספרי הסדרה, זאת כתגובה למלחמת העולם השנייה.
סנופקין – סמל לאנרכיזם?
בעקבות הצלחתה של הסדרה בישראל, התפתחו שאלות רבות סביב דמותו של סנופקין, ואף עלו השערות כי מדובר בבחור תימהוני שמשתמש בסמים. על פי סדרת הספרים, סנופקין הוא בנם של יוסטוס, ובינבלינה, שהיא גם אמא של מאי הקטנה, חברי הילדות של מימיון אבא, מה שהופך אותו לאחיה למחצה של מאי הקטנה. פרט זה לא הוזכר בסדרה הטלוויזיה הפופולארית ששודרה בישראל בשנות ה-90'.
סנופקין הוא נווד אשר מטייל בעולם. דמותו מאופיינת בסלידה מחומריות, מכסף וממסדיות. סנופקין מסרב בעקשנות לגור במקום קבוע ואף בספר "קיץ בעמק המומינים" הוא מתגנב אל תוך הפארק ועוקר מתוכו שלטים אשר כתובים עליהם חוקים ותקנות נגד החירות. סנופקין נתפס בעיני שאר הדמויות כאדם חכם ורחב אופקים, זאת בזכות מסעותיו הרבים בעולם. סנופקין מתבודד לעתים קרובות ושומר מרחק משאר החברה. הוא מתנגד להיות שייך למסגרת כלשהי אשר תיקח ממנו את חירותו. דמותו מהווה בעיני רבים ביטוי לאנרכיזם במסגרת סדרת ספרי המומינים. דמותו של סנופקין לא הייתה דמיונית לחלוטין, ולמעשה היא התבססה במדיה רבה על ידידה של ינסון, אטוס וירטאנן אשר היה עיתונאי, אינטלקטואל, פעיל שמאל וחבר בפרלמנט הפיני.
גן המומינים בחולון
סדרות הטלוויזיה
בישראל התפרסמו המומינים בעקבות שידורה של סדרת הטלוויזיה היפנית-פינית במהלך שנות ה-90'. למעשה מדובר בסדרת הטלוויזיה הפופולארית והמושקעת ביותר אשר הופקה על ספרי המומינים עד כה ושודרה במדינות רבות בעולם. לסדרה אף הופק סרט קולנוע באורך מלא אשר שודר בישראל פעם אחת בלבד בשנת 2000. לא מדובר בסדרת הטלוויזיה הראשונה שהופקה על ספרי המומינים. עוד בשנת ה-50' הופקו סדרות על המומינים בשוודיה, גרמניה ופולין, כמו כן גם מספר סרטים. לאחרונה הופקה סדרה חדשה באנימציה ממוחשבת בת 13 פרקים.
הגרסה הטלוויזיונית ששדורה בישראל היא הסדרה שהופקה ביפן בשנים 1990-1992 והיא כוללת 104 פרקים שחולקו בין שתי עונות. העונה הראשונה התבססה על סדרת הספרים, ואילו השנייה על חוברות הקומיקס. מדובר בהפקה הטלוויזיונית הגדולה ביותר על המומינים.
רוצים להישאר מעודכנים?
מיתוס הפרק האבוד
קיימים מיתוסים ואגדות אורבניות סביב שאלת הפרק האחרון של סדרת הטלוויזיה. צצו כמה שמועות לפיהן הפרק האחרון אבד ולא שודר מעולם בישראל. על פי גרסאות שונות של אותו מיתוס, עמק המומינים לא היה קיים כלל, ולמעשה כל הסיפורים היו חלק מחלום של סנופקין. בחלק מהגרסאות של אותו מיתוס, סנופקין היה ילד בשואה. על פי המיתוס, לאחר שידור הפרק ביפן, ילדים רבים חוו דיכאון וכתוצאה מכך הוא נגנז.
זה הזמן להבהיר מעל כל ספק כי מדובר בבדיה אשר מוכרת רק בישראל. מעולם לא היה פרק כזה של סדרת המומינים בת 104 הפרקים. למעשה רק העונה הראשונה של סדרת הטלוויזיה עקבה באופן כרונולוגי אחר סדרת הספרים, ואילו העונה השנייה עסקה בסדרת חוברות הקומיקס ללא סדר כרונולוגי. לכן אין רצף עלילתי בין שתי העונות.
גן המומינים בחולון
מה בכל זאת קרה בפרק האחרון?
מומין והחברים נשלחים באמצעות מכונת הזמן אל ממלכת הזהב כדי לרקוח תרופה מיוחדת עבור דודה ג'ני.
היכן נמצא עמק המומינים?
אמנם עמק המומינים הוא בדיה ספרותית של טובה ינסון, אך לא קשה לנחש כי מיקומו נמצא בצפון הרחוק של פינלנד ושבדיה. וזה גם אולי הזמן לספר כי עמק המומינים אכן קיים במציאות, בצורת "פארק עולם המומינים" אשר ממוקם בפינלנד, הכולל בתוכו את בית המומינים, האוהל של סנופקין ופרטים נוספים מתוך סדרת הספרים בגודל טבעי. כמו כן, תוכלו לפגוש שם את כל הדמויות. הפארק פעיל מדי שנה בחודשי הקיץ.
ואלו אשר לא יטוסו הקיץ אל פינלנד יוכלו להסתפק בגרסה קטנה יותר של עמק המומינים ולהגיע אל גן הסיפור המיוחד שברחוב מפרץ שלמה. בגן הסיפור "המומינים" תוכלו לראות את בני משפחת מומין בגודלם הטבעי ולהצטלם ליד בית המומינים.
רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון כאן והיו הראשונים לדעת.
אזרחית צפונית
הילדים שלי רואים את הפרקים של המומינים ומאד אוהבים. סידרה ממש מוצלחת לילדים.
הלוואי גם אצלינו, במגדל העמק יעשו כזה. מי יתן.