אי שם בשנות ה-80. שלושה נגנים – אמן חושים, מוזיקאי זוכה פרס אקו"ם ומנהל המכון לרפואה משפטית – יושבים ומנגנים בחולון. אחד מהם הוא ליאור מנור, מאמני החושים הגדולים ביותר בישראל שהחל את דרכו בשדרות קוגל ובקונסרבטוריון כרמי. בראיון ל"השקמה חולון", מנור מסכם 30 שנה של קריאת מחשבות ומספר על ההתמודדות עם מחלת הסוכרת.
ליאור מנור, בן 55, נשוי ואב לשלושה, נולד וגדל בשכונת קריית שרת בחולון, מקום שהוריו מעולם לא עזבו והתגוררו בו עד יום מותם לפני כעשור. הוא עצמו מתגורר כיום בניר צבי. מנור מספר על ילדותו בחולון ועל הרגע שבו היה משוכנע שלא יעמוד יותר על במה אך למרות זאת הפך לאמן חושים בינלאומי, מנטור לדור חדש של קוסמים וטלפתיים, ביניהם ליאור סושרד ונמרוד הראל.
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:
רוצים להישאר מעודכנים?
"כאשר הייתי בן 12 כבר עסקתי בקסמים. יום אחד הזמינו אותי להופיע בקונסרבטוריון כרמי בחולון ברחוב סוקולוב, מול קולנוע רינה. למדתי שם פסנתר, בין השאר יעקב למאי (המעבד המוזיקלי של משה פרץ ואייל גולן) למד איתי. למרות שהופעתי לפני כן, באותה הופעה הבנתי שאני לא רוצה לעמוד יותר על במות, זה לא התאים לי ועד לאוניברסיטה לא הופעתי סולו על במה".
איך נראו החיים בחולון?
"חולון היתה מקום שכיף לגדול בו. חייתי ברחוב קלישר. אחי, עמי מנור, הפך ברבות השנים למנהל סניף הבורגר-ראנץ' הראשון בעיר, שאותו הוא פתח עם פיני גרשון. אני מדבר על סוף שנות ה-70, תחילת שנות ה-80. שכבה גדולה של אנשים מוצלחים גדלו באותה תקופה. היתה להקה שבה ניגנתי יחד עם חן קוגל (הפתולוג הראשי ומנהל המכון לרפואה משפטית באבו כביר), ועם עמיר לב (זמר מצליח שזכה בפרס אקו"ם) בהרכב אחר. אני ניגנתי על פסנתר ואורגן. הופענו עם ההרכב בפסטיבלי נוער. אמנם עמדתי על במה אבל זה לא היה בפרונט".
למה לא המשכת עם הפסנתר?
"הייתי פסנתרן טוב אבל לא עם 'נפש של פסנתרן'. לא הרגשתי שאני מביע את עצמי טוב מדי אלא טכנאי שמנגן את מה שכתוב בתווים".
איך הגעת לטלפתיה?
"כשלמדתי מתמטיקה באוניברסיטה גיליתי את הטלפתיה. יש קשר בין טלפתיה ומספרים. בסופו של דבר הכל חישובים ואלגוריתמים. גיליתי שאני יכול להוציא מעצמי הרבה יותר. עוד לא היו אמני חושים או טלפתיים. במשך הזמן התחלתי להופיע וגם ללמד אחרים. ליאור סושרד למשל למד את השיעור הראשון שלו ממני כשהיה בן 16. היום הוא מתארח בסדנאות שאני מעביר".
מתי היתה הפריצה שלך?
"היתה לי תכנית בערוץ 1 בשם 'קלף חזק'. מוטי קירשנבאום ראה אותי בהופעה. הוא התייעץ עם אליעזר שטרן, מנהל הוכניות. הם באו לראות אותי אצל דני סנדרסון בבית ואמרו, 'יאללה, הגיע הזמן לעשות תכנית טלוויזיה'".
אילו דברים מעניינים עשית במסגרת ההופעות שלך?
"בתקופה שבה הופעתי בטלוויזיה היה לי קסם שבו עצרתי לעצמי את הדופק בשידור חי. במקרה אחר גיליתי את תוצאות הלוטו מראש, ופעם אחת נסעתי בעיניים קשורות ברחבי תל אביב – אבל אל תנסו את זה בבית".
אתה מרוצה מהפריחה שיש בתחום?
"בודאי, יש היום יותר מודעות. זה כמו עם הזמרים המזרחים, יותר אנשים נחשפים ולומדים, הופכים למשוכללים יותר ומקבלים גיבוי. זה תחום שפעם חשבתי שאני המשוגע היחידי שמתעניין בו ועכשיו זה נעשה פופולרי ויש יותר הזמנות וגם יותר הופעות. אני כמעט כל שבועיים מופיע בחו"ל – וגאס, ברלין, לונדון. לאחרונה הופעתי בקומה ה-60 של מלון של שלדון אדלסון בסינגפור. התחום רק הולך ומתחזק".
מה לגבי שרלטנים בתחום?
"יש הרבה אנשים שהם 'פושעים'. אנחנו עושים מופעי בידור. אני תמיד מדגיש שאין לי כוחות על טבעיים ועדיין אנשים פונים אלי בבקשה לישועות ולברכות ולקסמים שירפאו אותם או יזווגו אותם או יביאו להם ילד. לא משנה כמה אני אומר שאין לי כוחות, אנשים מאמינים ורוצים להאמין. מי שבצרה תמיד יחפש כל דרך להגיע לפתרון. אני כמובן מסביר להם שלא אוכל לעזור להם".
למי אתה כן עוזר?
"אני עוזר למיזמים שמקרבים מדע לנוער: פרויקט מדעברא קדברא במדעטק בחיפה, שמלמד קסמים שמבוססים על עקרונות מדעיים. אני נותן הרצאות במכון ויצמן ואתמול עזרתי לילדים מחוננים מבית הספר על שם רון ורדי, לזכות במקום הראשון בתחרות רובוטים עם רובוט שעושה קסמים".
המדריך לעתיד ומחלת הסוכרת
לפני חמש שנים צוטט מנור בהקשר שלא קשור לטלפתיה ולקסמים. ד"ר רועי צזנה, חוקר ביחידה לחיזוי טכנולוגי וחברתי באוניברסיטת תל אביב, ציטט בספרו "המדריך לעתיד" את מנור בהקשר אחר – מחלת הסוכרת. צזנה, אשר כתב על הבעיות האתיות שעלולות לצוץ במסגרת שינויים ביולוגיים שהמדע יוכל לשלוט בהם, תיאר טיפול שבמסגרתו מתוכנתים מחדש תאים בגוף ומשנים את צורתם ואת תפקודם. מנור צוטט כחולה סוכרת שיעדיף לקבל את הטיפול קודם ורק אחר כך לדון בסוגיות האתיות.
"כבר 27 שנים שאני מתמודד עם סוכרת. לפי החישוב שלי, קיבלתי את המחלה הזו בעקבות כך שעזבתי את חולון. ההתמודדות עם המחלה מצריכה אותי למדוד סוכר, לחשב פחמימות, לבחון את רמת האינסולין פעמיים ביום. קל יחסית להתמודד עם המחלה הזו אם מקפידים על אורח חיים נכון. יש גם טייסים ונהגי מרוצים עם סוכרת, אז למה שלא יהיה אמן חושים סוכרתי?".
תגובות