נא לשמור על השקט: ביקור נוסטלגי בספריות של חולון

דורות של ילדים ומבוגרים בילו בספריות העירוניות של חולון. בימים שבהם היה רק ערוץ טלוויזיה אחד והפייסבוק נחשב למדע בדיוני, הספריות היו המקום שסיפק תוכן מעניין ותרבותי לילדים וגם למבוגרים. מה לא היה שם? מהשאלת ספרים ועד קריאה של האנציקלופדיות הכי מעודכנות, מידע לעבודות בבית הספר וכמובן הספרניות והשקט המופתי ששרר בספריה.

לאחר שבמשך שנים פעלו בחולון ספריות קטנות, נפתחה בשנת 1963 הספריה העירונית הגדולה, ספריית מיטרני. הספריה אוכלסה בתוך מבנה גדול ופשוט ששכן ברחוב ויצמן.

"הייתי מגיעה אל ספריית מיטרני כדי לקרוא את ספרי קופיקו. בכל פעם הייתי מחליפה לספר אחר בסדרה. כשהייתי תיכוניסטית, הגעתי לשם כדי ללמוד וגם כסטודנטית", נזכרת חן שגדלה בחולון של שנות ה-70.

הספריה ע"ש מיטרני, 1963. צילום באדיבות המוזיאון לתולדות חולון 

"הספריה ברחוב ויצמן תמיד היתה עמוסה, ובאופן מפתיע, ככל שהיתה עמוסה יותר, היתה שקטה יותר", מספרת שירי ומתארת את פלאי הטכנולוגיה של אותם הימים: "היו שם ספרן וספרנית שהיו מוצאים עבורנו את הספרים שביקשנו. לספרים שהושאלו היו כרטיסיות שבהן נרשמו פרטי ההחלפה ורק לאחר מכן התחילו להשתמש במחשבים גדולים".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה חולון

יעל נכון-הראל, שגדלה בחולון של שנות ה-80, מספרת כיצד בילתה כילדה בספריית קריית שרת. "התחלתי ללכת אל הספריה של קריית שרת כשהייתי בכיתה ג'. בשנה הראשונה הספרנית המליצה לי בכל ביקור על ספר אחר. השינוי הדרמתי התחיל כשהתחלתי לקרוא את 'אל עצמי' של הסופרת גלילה רון–פדר. מהרגע שהתחלתי לקרוא את הספר, אי  אפשר היה לנתק אותי מהספריה. הייתי מגיעה אל הספריה כל יום וקראתי את כל הסדרה".

הספריה העירונית קריית שרת

גם מטי לחמני בילתה כילדה בשנות ה-80 שעות על גבי שעות בספריית היהלום ששכנה אז ברחוב שכטר. "בשנת 1980 נפתחה הספריה, זה היה דבר מאוד מיוחד בנוף. היא היתה שכונתית ומושקעת גם בנראות שלה וגם בספרים שלה. מה שהמדיה הציעה לנו אז היה קטן ומוגבל, לא היו אינטרנט ופייסבוק, היתה רק טלוויזיה בשחור-לבן, ולכן כילדים קראנו הרבה". שנים מאוחר יותר, כשכבר למדה בתיכון, לחמני אף התנדבה בספריה. "במסגרת ההתנדבות הייתי ממיינת את הספרים שהיו עטופים ושמורים, והיה צריך לשמור על שקט מוחלט".

מקום מפגש אחרי הלימודים

אל הספריות היו מגיעים ילדים על מנת לשקוע עמוק אל תוך עולמות ספרותיים ולהתנתק מהמציאות הבנאלית שסבבה אותם. "הקריאה חשפה אותנו לעולמות חדשים ומרתקים", מסבירה לחמני.

בנוסף, בימים שלפני האינטרנט, הספריות היו המקום הבלעדי לקבל ממנו מידע לעבודות בבי הספר וילדים רבים היו נפגשים בספריה כדי לצלם דפים מאנציקלופדיות ומספרי מחקר ועיון. "ספריית קריית שרת היתה מחולקת לחלק של קריאה בעיון ולחלק של ישיבה לצד שולחנות. לשם היינו הולכים כדי לכתוב עבודות ולחפש חומר. היינו משתמשים במכונות הצילום שאפשר היה למצוא רק בספריות באותה תקופה", מתארת נכון–הראל.

סביבה לימודית בשקט מופתי

אחד המאפיינים הבולטים של הספריות העירוניות היה ונשאר השקט המופתי שנשמר בהן. ככל השטכנולוגיה התפתחה והעולם שמסביבנו נעשה דינאמי יותר, כך גם גדלה כמות הגירויים שפוגעים בריכוז ובקשב. הספריות הן הסביבה אולי האחרונה שבהן שומרים על שקט במנותק עד כמה שניתן מהסחות דעת. זהו יתרון ענק שהספריות מציעות לילדים עד היום.

עם הפנים לעתיד

בשנת 2004 נסגרה ספריית מיטרני ופעילותה הועברה אל המדיטק. אפשר לציין את האירוע הזה כנקודת מפנה בעולם הספריות. מבנה ספריית מיטרני היה פשוט וסטנדרטי, לעומתו  המדיטק מתאפיין בארכיטקטורה ובעיצוב מרשימים. מעבר לכך, מתקיימות בספריית המדיטק גם פעילויות דיגיטליות מול צגי מחשבים וכמו כן גם השאלת סרטים.

הספריה במדיטק. "ספרים בעולם דיגיטלי"

רוב הילדים היום אינם קוראים ספרים. זה כבר יותר משני עשורים מתקיים עולם אינטראקטיבי של סרטים וסדרות שתפסו במידה רבה את מקומם של הסיפורים הכתובים ושבו את קהל הילדים. למרות זאת, הספריות הצליחו לשמור על מעמדן כסביבת לימוד.

"הבן שלי הולך כל חודש לספריה, גם כדי לעשות עבודות לבית הספר וגם כדי לקרוא ספרים. הוא לומד עכשיו בחטיבה ונותנים לו כל חודש לקרוא ספר ולסכם אותו, אז הוא חייב להגיע אל הספריה", מעידה חן.

גם שירי ולחמני מתרשמות שדעך זוהרן של הספריות וקריאת ספרים פחות מעניינת את הילדים. "ממה שאני רואה ומתרשמת, לרוב הילדים יש פחות עניין בספרים", אומרת שירי ולחמני מוסיפה: "יש ירידה חדה בכמות הילדים שהולכים לספריות. הילדים שלי קוראים הרבה פחות ספרים ממה שקראו בדור שלי". כשהיא נשאלת מה לדעתה יהיה גורלן של הספריות בעוד 20 שנה, היא משיבה בחיוך: "יהיו גורדי שחקים" .

יעל נכון–הראל, לעומתן, מציירת תמונה יותר אופטימית. היא מספרת שהיא ושתי בנותיה מנויות לספריית המדיטק וקוראות הרבה ספרים. לדעתי, אין תחליף לספריה ולכן היא תהיה קיימת גם בעתיד. אנשים תמיד ירצו לקרוא דברים חדשים ותמיד תהיה כמיהה לספר שמחזיקים ביד ומריחים ממנו עלילה וריח של דפים".