אבידה גדולה: הבנקאית שהפכה לאמנית מצליחה הלכה לעולמה

לפני חודש הלכה לעולמה הציירת החולונית אריאלה מיכאלי. מיכאלי שניהלה במשך שנים צוותי מכירות בבנק הפועלים, מצאה את ייעודה באמנות עם יציאתה לפנסיה מוקדמת והתפרסמה רק זמן מועט אחר כך כציירת אוטודידקטית מצליחה.

מחר (שישי) ייערך טקס גילוי המצבה. בראיון לה"שקמה-חולון", מספר בנה, אודי מיכאלי, על אודות האישה המיוחדת, מוקפת חברים ומשפחה, שהשאירה חלל גדול אחריה לאחר פטירתה ממחלת סרטן הריאות.

אריאלה מיכאלי ז"ל נולדה ב-1952 במושב תל שחר. בשנת 1981 התחילה לנהל בבנק הפועלים באזור. ממשרה זו יצאה לפנסיה מוקדמת. היא נישאה והביאה לעולם שני בנים, אודי ושמעון, אך התאלמנה בגיל 37 מבעלה האהוב ששון, שנפטר ממחלה קשה כשהיה בן 42. אריאלה נותרה עם שני ילדיה.

"ג'דאית, עם נשמה גדולה"

"בשנים לפני הפרישה לפנסיה מעבודתה בבנק, אמא התחילה לצייר בקומה השנייה של הבית. היא תמיד אהבה אמנות וציור והיתה הולכת לקורסים וסדנאות, משתתפת בפאנלים ונוסעת לחו"ל בעקבות אמנות. בתחילת העיסוק שלה באמנות, אמא נהגה לצייר עם מכחול. יום אחד נמאס לה, היא קראה לי לבוא איתה לסטודיו ולהביא איתי סכין יפנית. היא החליטה להשמיד את כל הציורים שהיא ציירה עד לאותו רגע. זה לא הרגיש לה נכון. הרסנו ביחד את כל הציורים במו ידינו".

"היצירות נמכרו והגיעו גם לבתים בחו"ל"

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה חולון

מה גרם לה להגיע להחלטה הזאת?

"אמא שלי היתה מנהלת בנק, אלמנה, אם חד הורית עם הערכות מבכירי המנהלים בבנק הפועלים. היא תמיד היתה שקולה. גם כאשר  היא החליטה להרוס את כל הציורים שלה היא עשה זאת מתוך שיקול דעת. היא הגיעה למסקנה שהיא לא רוצה לעבוד יותר עם מכחול אלא עם שפכטל, בקווים גסים, ציורים כמעט תלת מימדיים. זה מה שבעצם 'עשה' אותה בהמשך כאמנית".

ציור בשפכטל

גם אתה עוסק באמנות?

"נפלתי רחוק מהעץ. אני עוסק בשוק ההון, אחי נהג מונית, אבל אשתי עוסקת באמנות וגם הילדים שלי מציירים – כנראה ירשו את זה מסבתא".

אודי מצייר את דמותה של אמו: "אמא היתה אישה של תכל'ס, מה שנקראת ג'דאית, בעלת נשמה אדירה. בכל חג ושבת היינו כולנו נפגשים, כל ערב שישי יחד, כל אירוע ויום הולדת – ותמיד האירוח שלה בשפע – היא מאוד אהבה לבשל ביד גסה ועשירה בדיוק כמו הציורים שלה".

מה אתה זוכר מתהליך העבודה שלה?

"היא היתה נוסעת לטייל כדי לקבל השראה לציורים שלה, היא ביקרה במרוקו, בסרילנקה, ביוון, בקפריסין ובסין. היא הושפעה וקיבלה השראה גדולה בטיוליה בטוסקנה, לשם נסעה פעמים רבות, וגם בביקורה בהודו. היא לא ממש נסעה לצייר אלא לחוות. היא מעולם לא ציירה נופים כפי שהם נראים אלא את הזכרונות שלהם. רק כאשר שבה הביתה, היתה מסתגרת בסטודיו ומציירת את החוויות שאותן חוותה. המזל הגדול שהיא יצאה לפנסיה מוקדמת אחרת היא הייתה יוצאת ישירות למחלה ולא היתה נוסעת מסביב לעולם ונחשפת".

"הכל בשפע, כמו בציורים"

איך קיבלה הכרה כציירת?

"היא בנתה סטודיו בבית והתחילה לצייר על קנבסים גדולים והעלתה צילומים של העבודות שלה לפייסבוק, שנעשה מרכז חייה. עשרות אלפי אנשים עקבו אחריה, הביעו דעה. היא התייחסה ברצינות רבה לכל תגובה וטענה ולא רק בענייני אמנות. בשלב כלשהו שמה ועבודותיה התפרסמו, היא הציגה בתערוכה קטנה ברננה ובעקבותיה הציגה תערוכה עצמית נוספת בתיאטרון היהלום ברמת גן, בתערוכה חשובה ומוצלחת בבית דניאל בירושלים ונתנה ראיון מרגש ברדיו צפון לפני כשנתיים במשך שעה שבו ערכה גם את המוזיקה. אנשי אמנות פנו אליה, היא מכרה יצירות שלה לבתים בכל רחבי הארץ והעבודות גם הגיעו מעבר לים".

מהסטודיו הביתי בחולון להכרה אמנותית

איך התמודדה אמא עם מחלתה?

"בגבורה, אמא שלי טרפה את החיים. במשך כל הזמן הזה היא היתה ממשיכה לקרוא באופן אובססיבי, מציירת ומתחזקת את דף הפייסבוק שלה שזכה לחשיפה ענקית. גם אחרי שחלתה נסענו איתה להולנד ולצימרים בצפון, הכל תוך כדי המחלה כדי לצבור חוויות. היא גם אימצה שלושה כלבים עיוורים שעברו אלי. מעטים ידעו על מצבה ולה היה לה חשוב לשמור על האחדות המשפחתית. בהתחלה, הרופאים נתנו לה שלושה חודשים אבל היא החזיקה מעמד במשך שנה ועשרה חודשים. כשאמרו לאבא שלי שיש לו עוד שנה לחיות, הוא החזיק עוד תשע שנים, אז התייחסנו לכך באותה פרופורציה. אמא נפטרה בגיל 65. אבידה גדולה".