עובד ניקיון שהצליח להוכיח כי התקיימו בינו ובין ועד בית ברחוב קוגל בחולון יחסי עובד ומעביד, זכה בתביעה בסכום של 175 אלף שקל. במקרה אחר, מנקה מחולון הגיע להסדר וקיבל פיצויים של כמה אלפי שקלים, מוועד בבניין ברחוב שמואל הנגיד.
נציגויות ועד בית רבות מתקשרות בדרך קבע עם מנקה או איש החזקה לצורך תחזוקת הבניין. בדרך כלל מדובר בעבודה מצומצמת, אלא שנציגויות ועד הבית לא תמיד מודעות לכן שהן עלולות להיחשב כמעביד לכל דבר ועניין.
כך למדו הדיירים ברחוב שמואל הנגיד, כאשר לאחר סיום עבודתו דרש עובד הניקיון פיצויים. "רצינו להוציא למנקה תלוש משכורת מסודר עם פנסיה והכל, אבל הוא לא רצה ואמר שיש לו בעיות כלכליות ושהתלוש יפגע בו", טוענים הדיירים, "ריחמנו עליו, העסקנו אותו בלי תלוש עד היום בו הוא סיים את עבודתו, אבל לאחר שהוא סיים קיבלנו מעורך דינו דרישת תשלום. ביררנו והבנו שבגלל שקנינו את חומרי הניקיון אכלנו אותה ואין לנו ברירה. שילמנו כמה אלפי שקלים בודדים ולא הגענו איתו למשפט".
דיירי שמואל הנגיד הגיעו כאמור לפשרה. לעומתם, דיירים ברחוב קוגל 25 החליטו להגיע לבית משפט עם מנקה שתבע אותם, שם הפסידו ובית המשפט פסק לטובתו
כ-175 אלף שקל.
המנקה, בן 69, ביצע עבודות ניקיון בבניין בשדרות קוגל במשך 28 שנים. על פי פסק הדין, הוא הועסק כאחראי תחזוקה וניקיון בבניין המונה 15 קומות מגורים, קומה "מפולשת", קומת מסחר ושתי קומות של חניון במשך שישה ימים בשבוע, 10 שעות ביום, והיה מחויב להגיע בימי שבת וחג לשעת עבודה על מנת להחליף את עגלת האשפה בכדי למנוע סתימה של הפיר.
הוא היה חלק אינטגרלי מפעילות הוועד והיה אחראי על פעולות רבות, כגון: גביית דמי ועד, ביצוע עבודות ניקיון ותחזוקה שוטפת, והזמנת אנשי מקצוע לפעולות מורכבות יותר.
העובד טען בבית המשפט שהוא אומנם הוציא חשבוניות עבור עבדותו, אך יחד עם זאת טען כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד. הוא הוסיף כי הוא לא ביצע כל עבודה אחרת מלבד עבודתו עבור הבניין, הוועד הוא זה שקבע את ימי העבודה ושעות העבודה, קיים ביקורת על העבודה ונשא בהוצאות רכישת ציוד הניקיון הנדרש לו לצורך ביצוע עבודתו.
לאחר 28 שנות עבודה, בגיל 69 סיים העובד את העסקתו בבניין עקב מצבו הרפואי, שלא איפשר לו להמשיך לעבוד, ופנה באמצעות עורך הדין אוחיון אליסף לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב וביקש בכתב תביעה לחייב את ועד הבניין בפיצוי בגין הפסד כיסוי ביטוחי, אובדן כושר עבודה, פיצויי פיטורים, הפרשות פנסיוניות, אובדן תשואות וכיסוי ביטוחי, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה והפרשי שעות נוספות, בסך כולל של 647,200 שקל.
רוצים להישאר מעודכנים?
המשפט התנהל במשך כשנתיים, כאשר במרכזה של המחלוקת בין הצדדים עמדה השאלה האם התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה, או שמא מעמדו של המנקה היה בזמנים הרלוונטיים מעמד של נותן שירות.
ועד הבניין שהיה בטוח שאינו נדרש לשלם למנקה פיצויי פיטורים, כי המנקה הנפיק חשבוניות, טען בבית המשפט כי הם לא העסיקו את המנקה אלא התקשרו עם בעלי מקצוע לשם מתן שירותים על בסיס קבלני, והכחישו את כל טענותיו לביצוע עבודות נוספות מעבר לניקיון. "התובע לא היה, בניגוד לנטען על ידו, אב בית".
עוד הוסיפו כי המנקה לא היה כפוף אליהם ארגונית ומנהלית, ובאשר להיקף עבודתו הוא זה שקבע את היקף העבודה והתדירות: "התובע נהג להגיע מוקדם בבוקר לשעתיים עבודה ולאחר מכן יצא ושב לשעת עבודה נוספת אחר הצהריים. קרי, מדובר על יום עבודה בן כשלוש שעות". עוד הוסיפו כי לא ידעו היכן נמצא המנקה בשעות שלא נכח בעבודה וגם לא היו להם אפשרות לתקשר עמו: "הוא מעולם לא הגיש דיווח נוכחות ואף לא הודיע על היעדרות עקב מחלה או חופשה".
בנוסף נטען כי כי שירותי הניקיון התבצעו גם באמצעות אחרים, כך שלא מדובר בעבודה אישית: "בני משפחתו עבדו גם הם בניקיון, וזאת לעתים קרובות ולפרקי זמן ממושכים, כל עת שהתובע לא היה יכול להגיע. הדבר מצביע על כך שהוא לא היה בסטאטוס של עובד, כי אם של קבלן עצמאי".
לגבי התשלום טען הוועד כי "התשלום היה כנגד חשבוניות מס, וזאת לבקשתו: הוא הסדיר את כל ענייני המס מול הרשויות בעצמו כמנהגם של עצמאיים".
לעניין חומרי הניקיון טען הועד כי "הוא נהג לרכוש על חשבונו את חומרי הניקיון הדרושים לו לצורך ביצוע עבודתו, וגם עובדה זו מצביעה על קיומו של עסק עצמאי עם סיכויי רווח וסיכוי הפסד".
עוד נטען כי "ככל הנראה ביצע עוד עבודות עבור לקוחות אחרים, והודה בעדותו כי נהג לעבוד יחד עם אשתו בניקיון המשרדים של הפועל צפרירים".
לאחר דיונים ארוכים החליט בית המשפט לפסוק לטובתו של המנקה סכום של 175,244 שקל ובנוסף הוצאות משפט בסך 7,500 שקל. בנימוק פסק הדין הוסבר: "העובד אינו מועסק מאז שהפסיק לעבוד אצל הנתבעת. הגענו לכלל מסקנה כי קיים קשר סיבתי בין התפטרות התובע לבין מצבו הרפואי שהחמיר עם השנים, כך שבצירוף גילו המתקדם, הגיע התובע למצב בו לא יכל להמשיך בעבודתו".
אברהם רוטשילד, עורך דינם של הנתבעים: "בית הדין האזורי לעבודה קבע שהתקיימו יחסי עובד מעסיק בין העובד לבין הנציגות, אך דחה את תביעתו לשעות נוספות בסך 239,904 שקל, וכן דחה את תביעתו לאבדן תשואות וכיסוי ביטוחי בסך 100,000 שקל. מתוך סכום תביעה של 526,536 שקל, חייב בית הדין בפסק הדין את הנציגות בסך של 175,244 שקל בנוסף להוצאות משפט".
תגובות