שלום לך, שר החינוך הרב רפי פרץ. כאיש דתי, אתה בוודאי יודע שפרשת השבוע היא "אמור".
אחד הנושאים, להבנתי לפחות, שעולים מהפרשה הוא המנהיגות. כפי שאני מבינה, מנהיג זה אדם שחייב שתהיה לו אישיות שנותנת מקום "לקול העם" ומתחשבת ברצונות האנשים שהוא מנהיג, גם במחיר של ביטול הרצונות שלו. הצלחתו של מנהיג תלויה ביכולתו לתקשר עם הציבור על גווניו השונים.
משה רבנו מבקש שמחליפו יהיה "איש אשר רוח בו". רש"י פירש זאת כ"איש שיודע להלך כנגד רוחו של כל אחד". כלומר, מנהיג שמסוגל לתקשר עם מגוון אנשים ולתרום להם, לא מנהיג של מגזר אחד בלבד.
כל ההקדמה הזאת, כבוד השר, היא כדי לשאול אותך: מדוע בימים האלה, שבהם בכל יום נולד "מתווה" חדש ומקרטע, לא נשמע קולם של הורים? הרי מלבד אימהות בודדות, שמגיעות לתקשורת ומספרות על התסכול, החששות וחוסר הגיון, אף אחד לא באמת מקשיב לנו.
אספר לך קצת עליי. אני מכהנת כיו"ר ועד ההורים עירוני בחולון, אם לשלושה ילדים, שכבר כמעט חודשיים מנסה להתאים אותם ואותי ל"מתווה משרד החינוך" – שם קוד ל"בואו ננסה אולי נצליח". במקביל אני מוצפת בפניות של הורים שגם כמוני חשים מתוסכלים וזועמים.
זה התחיל מהחוויה המפוקפקת של "למידה מרחוק", האם ידוע לשר החינוך שיש מאות ילדים ללא מחשב? האם ידוע לו שבמשפחה עם שלושה ילדים, למשל, אין ממש סיכוי שלכל אחד תהיה עמדת מחשב פנויה ומזמינה לעבודה? אז בוא, בבקשה, הרשה לי לספר לי שאנחנו בוועד ההורים התגייסנו כדי לספק ציוד כדי שגם ילדים ממשפחות מעוטות יכולת יצליחו לרכוש דעת והשכלה.
וכך, גם מערכת החינוך הישראלית הוכיחה שרק החזקים שורדים. אלה שבאו ממשפחות שידן אינה משגת ימשיכו להשתרך מאחור, חלשים ומוחלשים.
אחר כך נולד "מתווה" חדש: חזרתם של תלמידי החינוך המיוחד לבתי הספר. כמי שבוודאי מכיר וטוב ממני את הרגישות והאחריות שיש לנהוג בתלמידים אלה, אני בטוחה שנתת את הדעת לכך שהם נשלחו למוסדות חינוך לא מוכרים, בלי הסעה, בלי הרבה תמיכה.
זה התחיל בתוכנית להחזיר את תלמידי א'-ג', בלי צהרונים ובלי מענה לילדים שנאלצים להישאר בבתים. ואם לא די בכך, הרי שלקראת סוף השבוע, בלי הכנה, בלי לבדוק האם בתי הספר ערוכים, האם הילדים מוגנים, הוחלט שבמסגרת ה"מתווה" יחזרו גם תלמידי כיתות י"א-י"ב. אני בטוחה שגם בנושא הזה התייעצתם איתנו, ההורים, אתה יודע, אלה ששולחים את היקרים להם מכל לניסוי. אני מניחה שהעובדה שכמחצית מההורים לא הצטרפו לניסוי מרמזת עד כמה יכולנו לסמוך על המשרד שאתה, כבוד שר החינוך, עומד בראשו.
טוב, חייבים לחזור לשגרה, הורים יקרים, ולכן לא חלף שבוע ונולד "מתווה" חדש ומסורבל של החזרת צהרונים וגני ילדים. אה, כן, כדאי שתדעו שהילדים ילמדו רק חצי שבוע, שיש מחסור חמור בגננות וסייעות שיגנו עליהם. כן, כדאי גם שתמדדו להם חום בבית, ואם חלילה אתם מגלים תסמינים, אתם מוזמנים להתחנן לבדיקת קורונה. חוץ מזה, הכל בסדר.
ומה לגבי הסייעות, הגננות, המורות וצוותי החינוך שנמצאים בקבוצות הסיכון? ומה לגבי המאבטחים שמרביתם אינם אנשים צעירים? ומה לגבי ילדים להורים עם מחלות רקע?
יש לי תחושה שהם קצת נשכחו ב"מתווה". מה כן קיבלנו? מורות ותלמידים ללא הכשרה טכנולוגית או אמצעים שנאלצים להתמודד עם למידה מרחוק, גננות מחליפות שצריכות להיות ב- 6 גנים שונים במהלך השבוע, מנהלי בתי ספר שמבקשים מההורים לרכוש חומרי חיטוי ואלכוג'ל, סייעות בגני הילדים שהפכו לעבדות ניקיון ועליהם הוטל להכשיר את הגן, כולל ניקיון תריסים וחלונות, ילדים שחולקו ל"קפסולות" כאילו היו תרופות והרבה הורים מתוסכלים שלא מפסיקים לשלם. אלא שעכשיו להורים רבים אין מאיפה לשלם, תשאל את חבריך ממשרד האוצר, הם יוכלו לספר לך כמה הורים נזרקו למעגל האבטלה והמצוקה הכלכלית.
פרשת השבוע, אם יורשה לי לחזור אליה, לימדה אותי שמנהיג טוב זה מנהיג שיורד אל העם, מנהל שיח אמיתי עם ההורים ובאמת רוצה לשמוע מה באמת קורה בשטח ומגלה שאנחנו נאלצים לשמור על ילדנו ולהגן עליהם מבלי שיש לנו על מי לסמוך.
בברכת חזרה ללימודים מוצלחת בחסות ה"מתווה" התורן, בתאל בן דוד, יו"ר הנהגת הורים חולון.
מוטי גלר
כל מילה בסלע
יישר כח
מורה
את צודקת בהחלט בכל מה שאמרת.
אני רק רוצה להוסיף, שאני מורה בת 65 ועדיין לא קיבלתי תשובה בעיניין המשכורת של החודש הזה, שחשובה מאוד לפנסיה שלי.
אני מלמדת מרחוק, ולא חזרתי לבית הספר, למרות המיילים המאיימים והנוזפים שקבלצי מהנהלת בית הספר. של החמד לבנות בירושלים.
אף אחד לא שם לב אל המורות המבוגרות שלימדו בתחושת שליחות ומכל הלב במשך שנים.