בשאלה איך ניתן לעורר סקרנות ועניין בקרב בני הנוער לנושא השואה מתלבטים כל אנשי החינוך והיא הפכה בשנים האחרונות למורכבת במיוחד לאור המרחק מאותה תקופה אפלה וההתדלדלות הטבעית במספרם של נותני העדות בפרט ושורדי השואה בכלל. חטיבת הביניים של גימנסיה קציר ו"בית להיות – לטיפוח תודעת השואה ולקחיה", הפועל במסגרת רשת קהילה ופנאי, המשתפים פעולה מזה מספר שנים, יצרו השנה פרויקט חדש שנולד מתוך מגבלות הקורונה והלמידה מהבית ובעיקר מצורך אמיתי של "בית להיות". הפרויקט מחבר את בני הנוער עם שורדי השואה לשחזור תמונות מתקופת השואה.
צילום: אלה כספי
ב"בית להיות" תלויות תמונות רבות של אנשים ומשפחות שנספו בשואה, קרוביהם של חברי בית להיות, שורדי השואה תושבי העיר חולון. התמונות נאספו במהלך השנים אולם למעט שמו של קרוב המשפחה שהביא את התמונה, אין פרטים ומידע אודות המצולמים וקורותיהם לפני המלחמה ובזמן השואה. מתוך רצון לספר ובמטרה לשמר את זכר השואה, תלמידי כתות ט'5 ו- ט'6 חולקו לקבוצות עבודה כשכל קבוצה קיבלה תמונה וכן את מספרי הטלפון של אותם אנשי קשר שהביאו אותה לבית להיות לפני שנים רבות. לא תמיד ניתן היה למצוא בקלות או בכלל איש קשר זה או אחר, וכך התלמידים חוו גם את הקושי שבחקר תקופת השואה שבה עדיין רב הנסתר על הגלוי. התלמידים ראיינו ותשאלו את קרובי המשפחה, למדו את הסיפור המשפחתי בפרט וסיפור הקהילה ממנה הגיעה המשפחה בכלל.
צילום: חיה כספי
לסיום הפרויקט הם שיחזרו את התמונה המקורית כאשר הם המצולמים, זאת תוך כדי שימוש באביזרים, מיקומים, תפאורה ולבוש בצורה הקרובה ביותר למקור והתוצאה הייתה מרגשת במיוחד. תהליך ההכנה השנתי כלל מפגשי למידה על "בית להיות" ומה זה "חינוך לתודעת השואה" ומה הם לקחיה, איך מעבירים סיפור משפחתי בתמונה, איך מנציחים זיכרון באמנות תוך למידה על אנדרטאות לזכר השואה מרחבי העולם, מפגש עדות עם שורדת שואה, איך משחזרים תמונה ועל מה מסתכלים ועוד תכנים שעוררו בתלמידים התלהבות וחיבור מיוחד לנושא השואה. את התוצרים הציגו התלמידים בפני בני משפחותיהם וחבריהם וכמובן בני המשפחה של הנספים מהתמונות באירוע חגיגי שהתקיים בחצר בית להיות. המורות המנחות המלוות את הפרויקט: אילנה יוחנן, ליהיא יצחקי-פלדמן – מנטוריות PBL ומורות לספרות וחיה כספי המורה לאומנות.
צילום: חיה כספי
צילום: חיה כספי
צילום: אלה כספי
צילום: אלה כספי
תגובות