רצים לזכרו: היום תתקיים הריצה המסורתית בהובלת ארגון "רוח הלוחם" לזכרו של סמ"ר בניה רובל ז"ל

כבר שנה רביעית שביום הזיכרון ארגון "רוח הלוחם" בהובלתו של קובי לימור עורכים ריצה לזכרו של סמ"ר בניה רובל ז"ל בהשתתפות המשפחה, חברים, חניכים, בני נוער ובעצם כל מי שרק רוצה לקחת חלק מכל רחבי הארץ. בשיחה עם "השקמה חולון" מספר קובי לימור, מחנך ומנהל ויוזם מגמת מנהיגות בגמנסיית קציר בחולון, על הארגון שהקים, היוזמה לריצה ואיך נוצר הקשר העמוק עם משפחת רובל.

מהי היוזמה לריצת הזיכרון לזכרו של בניה רובל ז"ל. מתי היא החלה? האם כולם יכולים לקחת חלק? 

"לפני 4 שנים התחיל מיזם ארצי ביום הזיכרון שנקרא 'רצים לזכרם'. כמנהל ארגון שמחובר לצה״ל החלטתי לקחת את המיזם צעד קדימה וליצור ריצה המונית ככל שניתן שהארגון שלי לוקח עליו חסות מלאה, מרמת השתייה, כיבוד, דגלים, בניית מסלול ועוד. בשנה הראשונה הגיעו 100 איש והבנתי שאפשר ליצור משהו אפילו יותר עוצמתי. באותה שנה נוצר חיבור חזק ביני לבין ירין רובל, אחיו של בניה ז״ל וישר אמרתי לו שהשנה נרוץ לזכרו. לפני שלוש שנים כבר הגיעו 200 אנשים לרוץ איתנו. אחרי הריצה הזו הבטחתי למשפחה שבעוד שנה אצליח לארגן 300 איש ואכן לפני שנתיים הגיעו 360 איש לריצה. ממש מכל הארץ, היו שני חברה שהגיעו מנהריה, הגיעו מירושלים, באר שבע, היה מדהים לראות את כולם רצים למען מטרה כל כך חשובה וערכית. בנוסף ערכנו טקס מכובד והיה מאוד מרגש. לפני שנה לא ניתן היה לקיים את האירוע מכיוון שהיינו בסגר. אך לא ויתרנו ועשינו אימון מאתגר בזום כחלק מפרויקט 'מתחברים וזוכרים'.היו מאות אנשים בזום והיה מדהים, אך זה לא באמת היווה תחליף לריצה ההמונית. חשוב לציין שהריצה פתוחה  לכל מי שמעוניין וההרשמה היא דרך העמוד של רוח הלוחם באינסטגרם או בפייסבוק".

*הריצה תתקיים ביום רביעי, יום הזיכרון, בשעה 16:00 ותצא מבית ספר גמנסיית קציר בחולון. 

מהו החלק העוצמתי והמרגש ביותר במהלך הריצה? כיצד המשפחה מגיבה?

"החלק העוצמתי הוא ללא ספק המפגש עם המשפחה. אנו רצים לכיוון בית המשפחה ושם המשפחה ממתינה למטה ואנו מגיעים עם מחיאות כפיים מתגברות. תחשבי שמאות אנשים מגיעים בריצה ולאט לאט נעצרים, מקיפים את המשפחה ופשוט מוחאים כפיים. לי היו דמעות של התרגשות ואני בטוח שלעוד רבים שחוו את החוויה. לאחר מכן ההורים והאחים מדברים וכולם מקשיבים בשקט בשקט. לאחר מכן אנחנו אומרים כמה מילים, נותנים חיבוק ענק וממשיכים בריצה. למשפחה זה סופר מרגש, הם מתחזקים מהעוצמות שאנו מנסים להעניק. לפני שנתיים מספר ילדים קטנים הביאו לעדה של בניה ז״ל פרחים, זה היה ספונטני ועדה פשוט נשארה חסרת מילים. זה מעבר לעוצמות, זה מעביר תחושות שקשה לתאר במילים".

"החלק העוצמתי הוא המפגש עם המשפחה". צילום: ענבר חורי  

אז מהו הארגון רוח הלוחם?

"לאחר שחרורי מצה״ל התחלתי להעביר פעילויות והרצאות לבתי ספר תיכון. המון פעמים תלמידי תיכון פנו אליי וביקשו שאכין אותם לצבא. אחרי מחשבה קצרה מאוד, החלטתי להרים את הכפפה ולקפוץ למים. בזכות הכשרות והסמכות מעולם הכושר, היו לי את כל הכלים להתחיל וכך קרה. הקמתי את הארגון ב-2015 בחולון והיום כבר יש עוד מרכזים ברחבי הארץ. אני דוגל לתת לכל מי שמעוניין הזדמנות שווה בכדי שכל מי שבאמת רוצה לקחת חלק יכול. אני משלב בני נוער מכל רבדי החברה ודואג לגרום לכולם לחוש כמשפחה. האידיאל הוא להקנות ערכים, יחס אישי, עבודת צוות, הכנה מנטלית לצבא וכמובן כושר. אנו הקבוצה המובילה בארץ בכמות הבנות – וזה בכלל לא מובן מאליו. רוח הלוחם לחניכים ולי זה לגמרי בית, נפגשים לפעילויות פעמיים שלוש בשבוע ולעיתים אף יותר, יוצאים למסעות, ניווטים, קרב מגע, התנדבויות ימי גיבוש ועוד. כל חניך וחניכה שלוקחים חלק סדיר בפעילויות מקבלים ארגז כלים ענקי לחיים עצמם וגם כמובן לשירות בצה״ל. רוח הלוחם הוא מפעל חיי והמקום הכי משמעותי עבורי שבזכותו אני מרגיש שלם".

אילו פעילויות והתנדבויות עשיתם לאחרונה?

"כחלק מהפעילויות בקבוצות, אנו מקיימים התנדבויות רבות. כמייסד הארגון וכמנהל הראשי דאגתי לחרות על דגלנו את ערך הנתינה והתרומה. בתקופת הקורונה ביצענו 18 התנדבויות. חלוקת חבילות לקשישים ולשורדי שואה, הכנה של שולחנות מלאי כיבוד לפלוגת צבר של גבעתי בסוף מסע כומתה, תרומה של ציוד לחיילים בודדים, ניקוי חופים ועוד. חשוב לציין שאנו מאמצים את משפחת רובל ובכל שנה מקיימים פעילויות לזכרו של בניה".

האם במהלך תקופת הקורונה דעכה הפעילות? או שהצלחתם למצוא את הדרך להמשיך ולפעול?

"תקופת הקורונה אכן הייתה מאתגרת ובהתחלה הכול קפא ונעצר, אך החלטתי לא לתת למצב לנצח והתחלתי באתגר ה-30. זהו אתגר של 30 יום ברצף שבהם מתקיימים בכל יום אימון של 30 דקות. חייב לציין שבהתחלה נכנסו מעט חברה, אך פתאום מצאתי את עצמי בזום עם 100 ויותר אנשים שדרך אגב לא כולם מהקבוצה. הפעילות הרציפה הזו גרמה להרבה מאוד אנשים לשמור על סוג של שפיות, קיבלתי המון הודעות מהורים שביקשו ממני לא להפסיק כי כל המשפחה ממתינה בכל יום מחדש לאימון. זה מדהים מבחינתי שהצלחתי לעורר אנשים בתקופה כל כך הזויה ונתתי להם משהו לצפות לו. לאחר מכן התחלנו לעבוד בקפסולות מצומצמות בשילוב עם הזום.
במקביל המשכנו לבצע התנדבויות, בעיקר חלוקת חבילות מזון לקשישים ועוגות לצוותים הרפואיים".

צילום: עומר חביבי

מה החלום הגדול שלך לגבי רוח הלוחם?

"אני רוצה להגיע לעוד ערים ויישובים בארץ, רוצה שעוד בני נוער יחוו את העוצמות של הארגון ולהגיע לבני נוער יהודים גם מעבר לים ולהעביר להם סדנאות מרוכזות. אני מאמין שכל חלום ניתן להגשים, השאלה היא מה עושים בשביל זה. עברתי הרבה בחיים ולמדתי על בשרי שאף אחד לא יגשים בשבילי כלום, שאני ורק אני צריך לעבוד בשביל הגשמת החלומות והמטרות בחיי".

אנחנו בפתחו של יום העצמאות. מעבר חד משכול לשמחה. מה אתה חושב על המעבר החד ומה אתה רוצה לאחל למדינה?

"אני חושב שבסופו של יום החיים שלנו דינמיים ומשתנים מאוד מהר. מכאב האובדן קשה מאוד לקום ובטח שמאתגר להמשיך קדימה, כך שיום הזיכרון נוגע בכל אחד וכואב לכולם, אך יש משהו מאוד סימבולי בשמחה אחרי העצב בעיקר בימים אלו. הרי הנופלים שבזכותם אנו כאן היו שמחים לדעת שאנו ממשיכים לחיות גם בשבילם. השמחה של יום העצמאות היא עוצמתית בזכות יום הזיכרון. העבר של העם שלנו מלא בכאב שבסופו יש שמחה. הגדולה שלנו כעם היהודי היא לצאת מהמקומות הכי חשוכים. זו העוצמה שלנו, שאנו לעולם נזכור וננציח ותמיד נדע גם להרים את הדגל הכי גבוה ולשמוח בזכות אלו שנשארו מאחור ובשביל אלו שממשיכים קדימה. אני מאחל למדינה ולעם שלנו שנדע למצוא את הביחד; אחרי תקופה מורכבת חברתית אנחנו חייבים להתאחד".

צילום: עומר חביב

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה חולון