'חבר המועצה מטעם מפלגת "יש עתיד" והמשנה לראש העיר אילן גזית חי ונושם ספורט. הוא משמש בתפקיד יו"ר ועדת הספורט העירונית וצבר רזומה עשיר בכל הקשור לתחום; ממאמן נבחרות, מנהל מקצועי של אגודות ספורט, מנחה ופרשן ועד שופט בינלאומי בכיר. בשיחה עם "השקמה חולון" הוא מתאר את הרצון הרב שלו לסייע לתחום הספורט בעיר ועל הכמיהה לשוב לחיים רגילים – גם בתחום הספורט שכה חיוני לבריאות הנפשית והפיזית.
בשנה שהיא לא קלה עבור הספורט המקומי והעולמי, בחודש הבא אתה אמור לקבל פרס מאוד יוקרתי – תואר כבוד של שופט עולמי.
"בגיל 18 הוכתרתי כשופט הבינלאומי הצעיר ביותר בעולם. מיד כשמלאו לי 18 השתתפתי בקורס שופטים בינלאומי ועברתי אותו בהצלחה רבה. זה היה אי שם בשנת 1981 ומאז ועד היום אני שופט בינלאומי בהתעמלות מכשירים גברים. משנת 2016 אני נמצא בקטגוריה אחת שזאת הדרגה הבכירה ביותר בתחום השיפוט בהתעמלות מכשירים, ויש רק 24 שופטים בכל העולם אשר נמצאים יחד איתי בקטגוריה המכובדת הזאת. לפני כחודש התבשרתי כי איגוד ההתעמלות האירופי בחר בי לקבל תואר של כבוד על הישגי בתחום השיפוט וגם על הוותק כאחד השופטים המנוסים בעולם. התואר יינתן לי בטקס שייערך באליפות אירופה הקרובה אשר תיערך בחודש אפריל בבאזל/ שווייץ".
נראה שהספורט המקומי והארצי חווה משבר עצום בתקופת הנוכחית. בתור אדם מקצועי עם רזורמה ניכר בתחום הספורט – מה היית עושה אחרת בכל הקשור לתחום הספורט בעיר?
"הספורט בכל העולם ספג בשנה האחרונה מכה אנושה. לצערי, לדעתי אין בעיר חשיבה על הספורט התחרותי כגורם חיוני. יש לנו בחולון ספורטאים בענפי ספורט שונים אשר מתחרים ומייצגים את ישראל ברחבי העולם ואינם זוכים ליחס הולם מהגורמים הממונים על הספורט בעיר. בענף השחייה, לדוגמה, הייתי דואג שתהיה לפחות בריכה אחת עם מים כדי שהשחיינים שלנו יוכלו להמשיך ולהתאמן ולא ינדדו לערים אחרות. כיו"ר ועדת הספורט בעירייה, אין לי סמכות לקבוע עובדות בשטח. אבל אם ראש העיר היה באמת רוצה לעזור לשחיינים אז הוא היה דואג שלפחות בבריכה אחת מתוך שפע הבריכות בעיר, יהיו מים, כדי שהספורטאים התחרותיים יוכלו להמשיך ולהתאמן. לצערי זה לא קרה והם נאלצו לשלם עבור השכרת בריכה בבת ים או ראשל"צ. בהמשך למשבר הקשה שחוו כל אגודות הספורט, הייתי משחרר יותר תקציב להמשך הדרך עבור תהליך ההחלמה הכלכלי של כל ענפי הספורט. תקציב הספורט לא השתנה כבר הרבה שנים וההוצאות עבור ניהול אגודה ספורטיבית רק עלו. יש לדעתי ענפים בעיר שלא ישרדו את המשבר הזה, וזה המקום שלנו כעירייה איתנה להכניס את היד לקופה ולעזור".
אין ספק שספורט הוא מרכיב חיוני גם בבריאות הנפשית. כיצד ניתן לדעתך לשלב את הספורט חרף ההגבלות?
"לשמחתי אנחנו כבר מרגישים את החזרה לשגרה. פעילות ספורטיבית, אין כמוה כבריאות נפשית. במישור הציבורי, יש להעביר מסר לילדים והוריהם, על פעילות ספורטיבית משותפת. זה זמן איכות משפחתי. ניתן בהחלט לצאת להליכה רגלית משותפת, זכינו בארץ למזג אוויר נפלא ויש אפשרויות רבות לצאת להליכה ספורטיבית, לקום מהמחשב ולצאת אל הטבע. מעבר לכך, האינטרנט מספק לנו היום את כל אימוני הכושר האפשריים, אפילו לא צריך להירשם למכון כושר, ואם רוצים לחסוך בעלויות, פעילות גופנית בבית הי בהחלט מבורכת. לא צריך יותר מדי , גם חצי שעה ביום זה נהדר".
האם אתה חושש מהסגר הבא?
"לא נראה לי שיהיה עוד סגר, ואם יהיה, הוא יהיה נקודתי וקצר, אולי בפסח כדי למנוע התקהלויות".
יוצא לך בוודאי לאמן ולפגוש לא מעט מתאמנים צעירים. איך היית ממליץ לאותם ילדים ובני נוער – להמשיך להתאמן ולא לוותר על הספורט?
"כל חיי אני מאמן ילדים ובני נוער, ואני ממליץ מאד לבצע פעילות ספורטיבית באופן קבוע , כחלק מאורח חיינו. נסו למצוא לעצמכם את ענף הספורט אשר אליו אתם מתחברים, והחליטו שאתם מתחילים מפעמיים בשבוע. הכי נכון וכיף גם לגוון בין סוגי הספורט. ניתן לבצע פעמיים בשבוע הליכה או ריצה ספורטיבית, ואז עוד פעמיים תרגילי כושר, כוח וגמישות, וככה למעשה מכסים כמעט את כל השבוע בפעילות ספורטיבית, מהנה ובריאה".
מה תקופת הקורונה לימדה אותך?
"תקופת הקורונה הכניסה אותי לפוקוס ופרופורציה. במהלך שנה רגילה אני טס כ-10 פעמים לחו"ל בעונת התחרויות. הטיסות האלה מוציאות כל אחד קצת מפוקוס. כנראה שבהמשך הדרך אני אצמצם את טיסותיי לחו"ל עד למינימום האפשרי. הקורונה לא לימדה אותי, אבל הזכירה לי, שתחושת העזרה לזולת ואהבת חינם היא תחושה עילאית ומבורכת ושיש אנשים פרטיים וגופים התנדבותיים נהדרים בארץ. שמחתי לעזור באופן אישי, ולא רק כדמות ציבורית, ללא מעט תושבים בעיר".
נעשים לא מעט מאמצים לעודד את הצעירים להתחסן. למרות זאת, ישנם לא מעט שחוששים או מסרבים להתחסן. מה היית רוצה למסור להם?
"יש לנו בארץ מדענים ורופאים מהמעולים בעולם, כאלה שאני ממש סומך עליהם, אז אם הם אומרים לנו ללכת להתחסן- אז הולכים להתחסן. מעבר לכך שרבים מאיתנו שרצו לטוס למקומות שונים בחו"ל נתבקשו להתחסן בלא מעט חיסונים, ואף פעם לא סירבו, כי הנסיעה לחו"ל חשובה להם… אז עכשיו, כשהוכח ב 99.9% שהחיסון מציל חיים, חייבים ללכת להתחסן".
האם אתה רואה את האור בקצה המנהרה? מתי לדעתך נוכל לחזור ל'חיים רגילים'?
"אני מאמין שאנחנו, לפחות בארץ, כבר לקראת הסוף. אכן רואים את האור בקצה הקורונה…לדעתי אנחנו נוכל לחזור לחיים רגילים בחודש מאי-יוני, וכולי תקווה שהמשחקים האולימפיים אכן יתקיימו בחודש יולי בטוקיו/יפן כי אני אמור להיות שם הפרשן האולימפי של ערוץ הספורט".
תגובות