"רגע אחד החייל אכל מהידיים שלי ורגע אחרי הכל נגמר"

החיילים עבור רז חן הם יותר מחברים, הם ממש משפחה. הוא חולוני מלידה, אך חי ונושם את השומרון כבר מעל לעשור. לפני מספר חודשים פתח גזלן בצומת אסף שמשרת את החיילים המשרתים בשטחי יהודה ושומרון. "באים אלינו הרבה חיילים מעוטי יכולת שאין להם כסף לאכול". הוא מספר.

רבים מבין החיילים מגיעים מגדוד נצח יהודה שרק לאחרונה עלה לכותרות בנסיבות לא חיוביות. מהאמירה השנויה במחלוקת של אשרת קוטלר על חיילי הגדוד הוא מסתייג לחלוטין. "אני מאמין שהתקשורת כן מנפחת הרבה דברים ומקצינה", הוא קובע, וגם לא שוכח את היום הטראגי שבו התרחש הפיגוע בצומת, כאשר רק כמה דקות קודם הסעיד את אחד ההרוגים.

רז חן עבר כמה תחנות בחייו. הוא נולד וגדל בחולון בבית חילוני. כשהיה בן 13 החל להתקרב לדת והחל לעבור מסע ארוך של חזרה בתשובה. הוא למד בישיבות שונות בירושלים, ביניהן גם במאה שערים. בהמשך, בחיפושיו העצמיים הגיע אל הגבעות של יהודה ושומרון והתאהב בהן.

כנער שהה על הגבעות של איתמר ויצהר. כשהגיע גיל גיוס החליטו בצבא שלא לגייסו בשל העובדה שהוא נחשב באותה תקופה ל"נער גבעות". "הגיוס שלי היה בזמן ההתנתקות. החלטתי שבהתנתקות אני לא רוצה לקחת פעילות ובאמת הצבא נתן לי פטור. אחרי שהבנתי שזו טעות נלחמתי שיבטלו לי את הפטור ושאוכל להתגייס", מספר רז.

המסע אל הגיוס שלו לא היה קל. רז רצה בכל נפשו ובכל מאודו להיות חייל קרבי ולהתגייס אל גדוד הנחל החרדי, אולם בצבא חשבו אחרת ולא נענו לבקשה. לאחר שליחת מכתבים וזימון לראיון, הוחלט לגייסו אל חוות השומר – בסיס לנערים שנפלטו ממסגרות. "רציתי ללכת לנחל החרדי. בצבא אמרו שהם לא יכולים לקבל אותי לשם אלא רק ליחידה קרבית רגילה, אז הסכמתי, והם לא הסכימו. הם היו מוכנים לתת לי להיות בחוות השומר".

לאחר שלושה חודשים אינטנסיביים, השתכנעו בצבא ברצונו של רז לשרת ביחידה קרבית וכך הוא גויס לשירות קרבי בחטיבת גולני. "רציתי ללכת אל גולנ. זו הייתה מבחינתי סגירת מעגל כי סבא שלי היה ממקימי גולני. בצבא אפשר לומר שקצת התקלתי והיה לי קשה להחזיק עם הדת. היו דברים מסוימים שנלחמתי לשמר אותם ונלחמתי שאוכל כל שנה לטוס לאומן", הוא נזכר.

לאחר השחרור מצבא, עזב רז את השומרון ועבר להתגורר בירושלים. גם אז הרעיון להתעסק עם מאכלים היה רחוק ממנו. את זמנו המקצועי הפנה אל עיסוק באבטחה ובביטחון. בין היתר עבד כמאבטח בעיר העתיקה, ברובע המוסלמי ובמזרח העיר. "כשהשתחררתי, לא עלה בי הרעיון ללכת על משהו של אוכל. הלכתי לאבטחה שיכלתי לשלב איתה לימודים ברובע המוסלמי של ירושלים".

החיילים ליד הגזלן בצומת אסף

רז נרשם ללימודים בבית ברל, אבל משהו היה חסר לו בנשמה. הוא החליט ללכת למסע ולפתוח מזנון בצומת אסף, על ציר 60 שבחבל בנימין. רז עומד שם מהבוקר עד לרדת החשיכה ונותן לחיילים העוברים בציר שתייה חמה ודברי מאפה שהוא אופה בעצמו. "אני פועל לפנק את החיילים עד כמה שאפשר. אני מנסה לארגן לחיילים תרומות יותר גדולות כדי שהם לא יצטרכו לשלם בכלל", הוא מספר ומוסיף: "באים אלינו הרבה חיילים מעוטי יכולת מגדוד נצח יהודה. הבנתי שלהרבה חיילים אין משכורת לאכול".

מה אתה חושב על הסעה התקשורתית שהתחוללה סביב דבריה של אושרת קוטלר על לוחמי הגדוד?

"אני מאמין שהתקשורת כן מנפחת הרבה דברים ומקצינה אותם. הדברים לא כהווייתם, לא כמו שמספרים כל כך. אני עכשיו מדבר איתם. הם סיפרו לי שזה היה די הזוי שכך יוצאים עליהם. אני חושב שהם מרגישים די פגועים, גם אחרי החוויה הזו. יש לנו תחושה שבאמת מפלים אותם והם באמת לוחמים כמו כולם.

"לקרוא להם 'חיות אדם' זה… אני לא יודע איך להגדיר את זה אפילו. ישר להאשים כיבוש ודברים שחוזרים על עצמם? אני 15 שנה בשומרון והערבים פה מפותחים. היום גם הצירים פתוחים וכלום לא קרה. אני לא רואה שום כיבוש. זה פוליטיקה".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה חולון

מיקומו של המזנון של רז חן הוא כאמור, בצומת אסף שבציר 60, מקום אשר מועד לפורענות. רק לפני חודשיים, זמן קצר לאחר שפתח את הדוכן, התרחש במקום פיגוע הירי שבו נרצחו סמ"ר יובל מור יוסף מאשקלון וסמל יוסי כהן מבית שמש זכרונם לברכה, שני חיילים מגדוד נצח יהודה. יוסף, אשר נרצח בירי של המחבל בטרמפיאדה, סעד במזנון הדרכים של רז, זמן קצר לפני כן.

מה אתה זוכר מאותו יום?

"באמת באותו בוקר, זה היה שבוע שבועיים לפני שפתחתי את העסק. אז ניסיתי כל מני שיטות חדשות והתנסויות במקום. יצא לי להכין מלאווח שהיה טעים וטוב. אמרתי לעצמי שאני אלך איתו לחייל הקרוב, לטרמפיאדה. החייל הראשון שפגשתי היה יוסף, והוא שמח מאוד ובירך אותי. ממש שימחתי אותו. נתתי לו את זה והלכתי לקיוסק שלי. לא עברו חמש דקות והתחלתי לשמוע צרור יריות.

"כשהלכנו לטרמפיאדה ראינו שהיו שם שני חיילים שנרצחו. אני הייתי מרחק קצר מהגופות. אתה לא קולט את זה שרגע לפני כן הוא היה ואכל מהידיים שלי ורגע אחרי נגמר הכל – זו חוויה לא פשוטה. היו מחשבות האם להמשיך הלאה או לעזוב הכל ולסגור את המקום ולנסות דרכים אחרות, אבל הבנתי שזה לא יהיה נכון לתת להם את המתנות האלו".

כיום רז חן רואה בפעילות שלו כשליחות. הוא רוצה להמשיך לפנק חיילים ולתמוך בכאלה שאין להם. מבחינתו רווח מול הפסד הם לא השיקול, אלא רק האהבה וההוקרה לחיילים. כים המקום שלי מתחיל לפעול בסביבות תשע בבוקר עד שמונה בערב. יש הרבה אזורים ביוש עם פינות חמות לחיילים, אבל מקום שבעצם מפנק חיילים ברמה, לא קיים עדיין. היה לי רעיון אפילו לתרום את המקום הזה למען המטרה הזו. איפה שניסו לעשות לנו חושך נוציא הרבה אור".