כל מה שרציתם לדעת על כיכר הדמעות: מעגל התנועה הגדול בישראל

מעל חמישה עשורים שהיא משמשת כשער הכניסה הראשי של העיר ומחזיקה בתואר מעגל התנועה הגדול והעמוס ביותר בארץ. עיקר פרסומה ברבים הוא בעקבות אלפי תלמידים שנכשלו בטסט. איך זכתה כיכר הלוחמים בכינוי "כיכר הדמעות"' ומה יעלה בגורלו של מעגל התנועה שהטיל אימה על דורות של תלמידי נהיגה?

בכניסה הצפונית לחולון ניצב לו מעגל תנועה גדול, כל כך גדול עד אשר זכה לתואר להיות מעגל התנועה הגדול והעמוס בישראל. לאורך השנים התפתח מיתוס מאחורי הכינוי העממי שדבק בכיכר על ידי תושבי האזור – "כיכר הדמעות", לפיו אותן 'דמעות' מסמלות את תסכולם של תלמידי נהיגה שנכשלו במבחן המעשי עקב הקושי להשתלב בכיכר. אולם מסתבר שמאחורי מקור השם הפופולאי והבלתי רשמי של הכיכר יש לפחות עוד שני סיפורים. החלטנו לקחת על עצמנו את המשימה לנסות ולברר מהו המקור שלהם, והאם יש בהם בדיל של אמת.

הכיכר נחנכה בשנת 1952 עם סלילת שדרות קוגל, שהפכו להיות לכניסה הצפונית החדשה של העיר ובכך החליפו את רחוב שנקר. "נשלמה סלילתו של כביש הכניסה לחולון, באורך 2 ק"מ וברוחב 13 מטר, והוא נפתח לתנועה", דווח בחגיגיות בעיתון "על המשמר" בחודש יוני אותה שנה. שמה הרשמי של הכיכר הוא "כיכר הלוחמים" על שם רחוב הלוחמים אשר חובר אליה ממזרח ומציין את הזיכרון על לוחמי העיר שנפלו בקרבות מלחמת העצמאות באזור זה. עם פתיחתה, היתה הכיכר לדבר גדול וחדשני של העיר בתחום התחבורה ושטחה הגדול כוסה לתפארת בדשא ובצמחי גן.

כיכר הכניסה לחולון, 1972. צילום: מאירי אורי, באדיבות: מוזיאון וארכיון חולון

יש הטוענים כי הכינוי "כיכר הדמעות" שדבק בכיכר קשור דווקא לשמה הרשמי כיכר הלוחמים" הדמעות הן, לפי גירסה זו, הבעת הצער על מותם של הלוחמים במלחמת תש"ח, וייתכן כי בשלב מאוחר יותר אומץ הכינוי על ידי נבחני משרד הרישוי. בנוסף, קיימת אגדה אורבנית אחרת, לפיה בתחילת ימיה של הכיכר כשנשתלו בה הדשא וצמחיית הנוי, גנן חרוץ, מלא מרץ אך חסר ניסיון, חיבר את הממטרות בכיוון ההפוך, כך שהן התיזו מים לכיוון נתיבי התנועה ונראו על זגוגיות הרכבים כמעין דמעות.

הכניסה לחולון מכיכר קוגל צילום: מולה הרמתי. באדיבות ארכיון ומוזיאון חולון

ככל שחלפו השנים, הפכה הכיכר להיות אתגר תעבורתי. תחילה נוסף לה נתיב נוסף, שלישי במספר, מה שהפך אותה למעגל התנועה הגדול ביותר בארץ, כאמור. אט אט החלה הכיכר לצבור בעיות תנועה קשות. נהגים רבים התקשו להשתלב בתוכה עקב ריבוי הנתיבים המשתלבים זה בזה, מה שהוביל אלפי תלמידי נהיגה להיכשל בטסטים. בתחילת שנות ה-80 אף הוצבו בכיכר רמזורים במטרה לכוון את התנועה בצורה יעילה יותר, אך גם זה לא הועיל ורק הגביר את עומס שהיה קיים בה ממילא, ובשלב מאוחר יותר הרמזורים הושבתו עד אשר הוסרו לפני כעשור.

לא רק רמזורים. בניסיון לפתור את בעיית ההשתלבות של כלי הרכב בכיכר ולעזור לתלמידי נהיגה להצליח בטסט, מורי נהיגה מקומיים החלו להעלות לרשת סרטוני הדרכה. "יש שם נפח תנועה מאוד גדול", מסביר לנו אחד ממורי הנהיגה ומוסיף: "יש צורך בחציית נתיבים ואנשים לא מאותתים. כל אחד שבא לנתיב שלידך, אתה לא יודע בעצם מה הוא עושה. הנתיב האמצעי מאוד מבלבל – אם אני נוסע בו ישר, אני יוצא בנתיב השמאלי שלו. נכון, ניסו רמזורים בכיכר לתקופה קצרה וזה לא עזר. אבל כדאי לדעת שיש הנחיה של כל בתי הספר לנהיגה איך להתנהג בכיכר הזאת ואנחנו בראש אחד עם הטסטרים, הבוחנים".

אז איך באמת צריך לנהוג בכיכר ואיך להשתלב? "אני אוהב לקחת את הנתיב הימני ביותר", אומר תושב מקומי שהצליח לעבור את המבחן המעשי בנהיגה לאחר ארבעה כשלונות. "זה היה ביום שישי בשבע בבוקר ולא היה חתול בכביש. ככה עברתי. כשאין רכבים, יש יותר סיכוי לעבור". תושב אחר אשר נבחן לפני יותר מ-30 שנה מספר: "כשניגשתי לטסט, יצאתי ממכון הרישוי ובטעות בלי ששמתי לב, עברתי את הצומת כשכבר התחלף האור לאדום. כבר הבנתי שזה אבוד והתחלתי לנהוג איך שבא לי, ככה גם נהגתי בכיכר הדמעות. בסוף התברר שעברתי את הטסט בהצלחה".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה חולון

כמעט כל הטסטים שיצאו ממשרד הרישוי הסמוך בחולון עוברים בכיכר – הגורם מס' אחת לכישלון במבחני הנהיגה.  "הכינוי הודבק לה כבר לפני 40 או 50 שנה", אומר לנו אחד מוותיקי מורי הנהיגה בעיר ומוסיף: "אני יכול להראות היסטוריה של מכתבים שכתבתי למשרד התחבורה בנושא. מבחינת החוק, יש בעיה תעבורתית קשה בכיכר הדמעות ולקח לנו שנים להגיע להסכמות עם בוחני הנהיגה שייסעו כמה שפחות בכיכר ולא יתערבו בנהיגה של הנבחנים".

כיכר הלוחמים בעתיד הקרוב. צילום: נת"ע

ומה באשר לעתיד? בשנים הקרובות כיכר הלוחמים עומדת לשנות את פניה עם פתיחת הקו הירוק של הרכבת הקלה בשנת 2025. מעגל התנועה הגדול שהפך לאחד מסמליה המובהקים של העיר עתיד להפוך להיסטוריה ולהתחלף בצומת מרומזר שבמרכזו תיסע הרכבת הקלה.

מתחת לצומות תיחפר מנהרה תת קרקעית אשר תחצה אותו מכיוון מזרח לכיוון מערב. שאר השטח שמסביב לצומת יעבור טיפוח נופי ובו יישתלו צמחי נוי וייבנו בריכות מים, מעליהן יעברו גשרים להולכי רגל. בכך יסתיים לו פרק של יותר מ-60 שנים של כיכר אחת עם המון מיתוסים ועומסי תנועה.