השף טל כהן: ״אין בי חרטה. אולי געגוע״

לפני תשעה חודשים טל כהן, השף של מסעדת ״סילו״ בחולון הודיע שהוא עוזב את המסעדה לטובת מיזם פרטי. הלקוחות היו בהלם ועולם הקולינריה ניסה להבין באיזו הרפתקאה מדובר, כהן, שלא כהרגלו שמר על שתיקה רועמת ולא ייסף.

עם הזמן הוא חזר לרשת ודיבר על הכנות למסעדה חדשה שקורמת עור וגידים באותו מתחם בחולון, אלא שזו לא יצאה אל הפועל וכהן, חזר למקום הטבעי לו, שף- אבל הפעם בארועים פרטיים קטנים שם הוא מביא את יכולות הביטוי שלו לכדי מימוש. ״הייתי בסילו כמעט חמש שנים, שף ושותף״ הוא מסביר מייד, בתקופתי המסעדה הגיעה להישגים מעולים, רווח כלכלי מצוין והפיכתה לאחת המסעדות המצליחות בישראל עם קהל שהגיע מכל הארת כדי לטעום אותנו ורשימת ממתינים ארוכה״

ומה קורה אז?

״השנה האחרונה הייתה קשה ברמה האישית, אבא שלי היה בבתי חולים ובמקביל עברתי משבר משפחתי אישי והתחלתי תהליך גירושין כואב, מצאתי את עצמי ישן בבתי חולים בלילה וביום מתמודד עם הגירושין כשבאמצע יש המון עבודה במסעדה ואתה לא שם״.

מובן.

״זהו לא, ציפיתי מהשותפים שלי שיבינו אותי שיגידו , בוא, קח שכר ותצא להפסקה עד שתסיים את העניינים שלך,זה לא קרה ובסוף הגענו להחלטה משותפת שאני עוזב. עם יד הלב אני וברנרדו לא ממש הסתדרנו, אני מעריך אותו מאוד מקצועית ואישית אבל לא ידעתי להיות ״יס מן״ וזה אולי הייתה הסיבה למחלוקות״

יש חרטה על זה?

״לא חרטה כמו געגוע שקיים לפעמים, במיוחד כשאני נתקל בתגובות של לקוחות שהכרתי והם שולחים לי הודעות. יצא לי לראות שהם לא שינו את התפריט של המסעדה ומבחינתי זו ההוכחה הניצחת שעשיתי משהו מצויין. בעיניים שלי באתי עשיתי והבאתי את המקום לפיק הכלכלי שלו ץ בתקופתי הסילו הפכה לאחת המסעדות הכי מצליחות בישראל, מהפרספקטיבה של ברנרדו אני עשיתי את שלי והוא יכול לנהל אותה בלעדי. אבל זה שלו. נכון לעכשיו לסילו אין ש, והיא פשוט נשענת על המנות שאני הרכבתי.

כיום, כהן בעיקר מפוייס, עם עצמו, עם הסביבה. ״ החיים שינו אותי. הייתי במערכת יחסים הרסנית אחרי הגירושין עם בת זוג שהתעללה בי נפשית. היום הפכתי להיות אחר, עדין צנוע שקט ורגוע, השחצנות והיוהרה שהייתה בי נעלמה״

והפכת להיות שף פרטי לארועים.

״וזה מדהים בעיני, אני נפגש עם אנשים באירועים הכי פרטיים שלהם, לא מתפשר על העובדים ועל הפרודוקטים ועל הטעמים והתגובות מדהימות. זה מחזק אותי, נותן לי כוח ועוצמה להמשיך ובעיקר נותן לי להבין שכנראה עשיתי בסוף בחירה נכונה״.

אז מה מכאן?

״בתחום הזה אני נשאר, אני אוהב קולינריה, אני חי קולינריה ואני עושה עבודה נהדרת אז למה לא בעצם?״