סיפור חוקר: תעלומת הבשר שנגנב מהמסעדה המקומית

כשאסף השתחרר מהצבא, הוא נסע לטיול במזרח. במשך שלוש שנים הוא טייל בהרים, מכר תמונות ברחבי אירופה ואז כשנמאס לו, הוא חזר לישראל, לא לפני שהצליח לעשות ולחסוך לא מעט מזומנים. הוא חיפש תעסוקה והבחין במודעה בעיתון על מכירת הסטקיה הקטנה והוותיקה בעיר מגוריו. הוא לא חשב פעמיים, מיד צלצל לטלפון שהופיע במודעה ונפגש עם הבעלים. בתוך שעה הם סיכמו תנאים ולחצו ידיים. כעבור חודש, עבר המקום לבעלותו הפרטית.

כמה מהפועלים נשארו לעבוד במקום, אך עם השנים התחלפו כולם. האוכל בסטקיה היה טוב. אסף לא חסך במוצרים איכותיים, השירות היה מצוין והמקום התנהל כמו במשטר צבאי. אולי בזכות זה פרחה המסעדה. מעת לעת סעדתי שם ואסף הפך לידיד שמדי פעם ישב עמי לשיחות ארוכות על כוס יין. באחת הפעמים הוא סיפר לי שגונבים ממנו. התפלאתי: "אותך גונבים? את אסף המתוחכם?".

"תאמין לי, אני לא יודע איך", אמר, וסיפר כי מדי פעם חסרות כמויות לא מבוטלות של בשר. אסף התקין מצלמות סמויות, ניסה להפעיל לחץ על העובדים אבל זה לא עזר. הבשר המשיך להיעלם. לא באופן עקבי ולא באופן מדוד, מה שהקשה מאוד על תפיסת הגנב.

החלטתי שרק שמירה על המקום מרגע הסגירה עד לרגע הפתיחה תיתן קצה חוט. "אם אתה תופס אותו", אמר לי אסף בחיוך, "אני משלם לך שכר טרחה וגם תקבל ארוחת צהריים יום יום במשך חודש".

לילות של מעקב שווא

באותו לילה עברתי על רשימת העובדים. על חלק עשיתי איקס גדול ליד השם, שמשמעותו "לא הגנב". על השאר סימנתי כוכבית, כלומר, "סיכוי יותר מסביר שהוא גנב". בלילה הבא ישבתי ברכב התצפית סמוך למסעדה וחיכיתי ליציאת העובדים. כשהאחרון בהם עזב את המקום, נדרכתי והמתנתי לגנב, אבל הלילה עבר ללא כל אירוע. למחרת אישר אסף שאכן לא היתה גניבה אמש. כך גם בימים הבאים לא התרחש כל אירוע חריג. תהיתי ביני לביני האם יכול להיות שהסיבה לכך שהגניבות פסקו היא שהגנב יודע עלי?

החלטתי להמתין בסבלנות, אולי הוא עוד יבוא. עברו ארבעה ימים של משמרות ותצפיות נוספות ודבר לא קרה. תחקרתי את אסף. האם סיפר למישהו? האם שיתף מישהו בכוונתו להזמין חוקר? הוא התעקש שאף אחד לא יודע דבר. העדפתי לחשוב שהגנב בחופשה והחלטתי להמשיך במשמרות הלילה, כי ידעתי שמתישהו זה חייב לקרות. כשעבר שבוע נוסף ולא קרה כלום, זה כבר עצבן.

קפצתי לאכול צהריים אצל אסף ושאלתי אותו מספר שאלות, בין היתר שאלתי באיזה טלפון דיבר כשמסר לי פרטים בקשר לחקירה. אסף הצביע על הטלפון של המסעדה. באותו לילה הגעתי למסעדה עם אסף, מצויד במזוודת בדיקת ההאזנה שלי. לקח לי בדיוק עשר דקות לגלות את משדר הטלפון המחובר לקו. מישהו האזין לו. אסף רתח מכעס והייתי חייב להרגיע אותו. הסברתי לו את דרך הפעולה שלי, העדפתי את התחבולות על הכוח, ואסף למרות הכעס, הסכים.

למחרת בבוקר קיבלתי טלפון מאסף. "שמע", אמר לי, "חשבתי על זה. בוא נרד מהכל". שאלתי מה קרה והוא השיב: "אין לי כבר כסף לזה וחוץ מזה לא יוצא כלום". השיחה הסתיימה.

כעבור שעה יצא אסף מהמסעדה, הודיע לעובדיו שהוא אינו חש בטוב ויתראה עימם למחרת היום. באותו לילה הגעתי למסעדה יחד עם אסף ושני עובדים שלי. התמקמנו בוואן גדול עם חלונות כהים, והמתנו סמוך לדלת המסעדה. המסעדה נסגרה מעט אחר חצות ואחרון העובדים יצא ממנה. אחראי המשמרת קיפל את הקופה ונעל את הדלתות. הבטתי באסף. הוא היה דרוך ומתוח. הפגתי את המתח בבדיחה טובה וקפה מהתרמוס הוותיק שלי.

עברה שעה ורכב מוכר הגיע למסעדה, מתוכו יצאו שני גברים. האחד מלצר במסעדה והשני עובד מטבח ותיק. השניים סרקו היטב את האזור וכשלא ראו דבר, מיהרו לפתוח את המסעדה ונבלעו פנימה. עברו כמה דקות והשניים יצאו וידיהם עמוסות בשר וכל טוב. שתיים-שלוש נגלות, והרכב החל לנסוע.

דרך כל בשר

הרכב ובו עובד המטבח והמלצר נסע ונעצר סמוך למסעדת פועלים באזור התעשיה הסמוך. גבר לא מוכר יצא לעבר השניים, מחייך. תוך דקות אסף את הבשר, שלף שטרות כסף מכיסו ושלשל לידיהם. הכל תועד. כן, העובדים של אסף גנבו ממנו בשר ומכרו אותו למסעדת פועלים במחיר נמוך ומשתלם.

בדרכם חזרה, עצרה רכבם והמלצר יצא אל לביתו ואילו עובד המטבח המשיך לנסוע לבדו. כעבור מרחק מה, החלטנו לפעול. "סגרנו" את רכבו של העובד, שלפנו אותו המום מרכבו והכנסנו אותו לוואן. העובד סיפר בפני המצלמה הכל. כמה זמן זה נמשך, כמה בשר נגנב, כמה כסף עשו וכמה קל היה להתקין האזנה לטלפון של המסעדה. הוא המשיך וסיפר כי כאשר גילו השניים שאסף שכר את שירותיי, החליטו להפסיק בפעילות ולאחר שהבינו שהכל "בוטל", חזרו לפעול.

לפנות בוקר דפקו שוטרי הסיור על דלת ביתו של המלצר, וגם הוא נעצר. בתום מעצר של 24 שעות שפכו השניים אור זה על זה והפלילו אחד את השני. כשהורשעו כעבור חודשיים, נתבעו גם בתביעה אזרחית. בקרוב יינתן פסק דין שכנראה יחייב אותם בסכום עתק שעליהם להחזיר לאסף.