פרשת השבוע "כי תבוא" מציגה וידוי, אך מסוג אחר. "לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי. שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי", כך מופיע בפרשת השבוע, כאשר חשבון הנפש הוא אינו של ייסורים וחרטה, אלא התבוננות על טוב שנעשה.
המילים "חשבון נפש" או "וידוי" לרוב מתקשרות להרהורים פנימיים הנוגעים לטעויות, החמצות או החלטות ופעולות שגויות. מעין שיפוט עצמי נטול חמלה, מתוך צורך או רצון לתקן.
אולם פרשת "כי תבוא" מלמדת שאפשר אחרת, שכדאי תמיד לערוך חשבון נפש, אבל גם לטפוח לעצמכם על השכם, לזכור את הטוב שעשיתם לעצמכם, שינוי שעברתם וליהנות מההצלחה, גם אם מדובר בהישג קטן.
אנחנו מורגלים בביקורת עצמית, שלא פעם מקבלת את הבמה על חשבון המחמאות הקטנות והמאוד משמעותיות. גם אני סבלתי מתסמונת "השיפוט העצמי המאוד לא מקל". היו שנים ולא מעטות, שהיה לי קשה לקבל מחמאות וחיזוקים מהסביבה ובטח מעצמי. בכל פעם שמישהו מסביבתי הקרובה שלח מילה טובה התעלמתי ושיניתי נושא, בניסיון להסתיר את המבוכה שהשתלטה עליי. אלא שעם הזמן למדתי לקבל גם מחמאות, ליהנות מזה, לחוות הצלחות ולטפוח לעצמי על השכם. השינוי אירע אחרי שנים של למידה, התבוננות פנימית והחלפת הביקורת באהבה עצמית.
יש לנו נטייה להשוות את עצמנו לאחרים, אבל המדד הזה הוא מוטעה מיסודו, משום שלכל אחד מאיתנו יש את המסע שלו, בדרך שלו. אם כך, המדד הנכון הוא מאיפה באתי, לאן הגעתי ולאן אני הולכת. כדי להגיע למדד הפנימי הנכון יש להתעמק בדברים שנראים לנו מובנים מאליהם, להתעכב על האירועים שבהם הרגשתם חזקים, טובים ומוצלחים. זו עבודה קשה, ולגמרי לא פשוטה, אבל ככל שתקטינו את החושך – כך תגדילו את האור.
בתאל בן דוד מטפלת N.L.P מאסטר ומרצה
יש לכם שאלות? אתם יכולים לכתוב לי [email protected]
או בטלפון 054-7507500 ואשמח לענות לכם
תגובות