אחד הדברים הבולטים בפרשת השבוע "בהר בחוקותי", הוא משל ההרים, שיכול ללמד לא מעט על טבעם של בני האדם, על האופי של כל אחת ואחד מכם.
למי שאינו בקיא: משל ההרים מספר על כך שכאשר רצה הקדוש ברוך הוא לתת תורה לעם ישראל, באו הרי הכרמל והתבור והופיעו לפניו.
אמר הר התבור: "עלי נאה שתשרה שכינה, כי אני גבוה יותר מכל ההרים ואף לא ירדו עלי מי המבול". ואילו הר הכרמל אמר: "אני ראוי לזכות בכך שתינתן התורה עלי, שכן כאשר נקרע ים סוף הלכתי ונכנסתי בתוך הים, ובני ישראל חצו עליי את הים".
אמר הקדוש ברוך הוא להרים: "כולכם הרים גבוהים ויפים, אך כולכם יהירים. יש בכם גבהות רוח". הגיבו ההרים: "האם לא תעניק לנו שכר?". השיב להם בורא העולם: "את שכרכם תקבלו. שכן בימי הנביאה דבורה, ינצחו בני ישראל את צבא סיסרא על הר תבור, ובימי אליהו הנביא, יתרחש הנס על הר הכרמל, אך למתן תורה אבחר לי הר אחר. את הר סיני, שהוא ההר השפל מכולכם. מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח".
לא צריך להיות אדם דתי כדי להבין את מוסר ההשכל העולה ממשל ההרים. הר סיני לא חשב שמגיע לו המעמד הרם של מתן תורה. כמה פעמים בחייכם חשבתם שאינכם ראויים, ושכולם טובים יותר מכם? כמה הזדמנויות דחיתם רק בגלל שלא הרגשתם שאת מוכנים או מספיק מוכשרים?
אגלה לכם סוד ידוע, אנחנו אף פעם לא נרגיש מוכנים. הביטחון ביכולות שלנו נבנה רק באמצעות ובמהלך עשייה.
גם בעידן שבו כולם מצטלמים, לכולם יש דעה מוצקה ולכולם יש פלטפורמות לבלוט, מסתובבים בינינו מלא מעט "הר סיני", אלה הצנועים, הענווים, אומנם מלאים בחוכמה ויכולות, תמיד מארים פנים, נותנים מקום לכולם, אבל מבקשים לעשות ולא ליחצ"ן.
וישנם בינינו לא מעט "הרי תבור וכרמל" יהירים, שבטוחים שהם טובים יותר מכולם, גם במחיר של רמיסת האחר. פעם אחר פעם חוטים בחטא הגאווה. אלה שוכחים שלכולם יש מקום, הם שוכחים שהמעמד אף פעם לא יהפוך אותם לטובים ואיכותיים יותר אלא הם עצמם. הם גם שוכחים לשאיר חותם בזכות מה שהם ולא בזכות תפקידם.
ישנו פתגם שאומר: "אל תעצים את עצמך בכך שתחפור שוחה ליריבך, כי אם בכך שתבנה תל לעצמך". העובדה שתקטינו אחרים אף פעם לא הפוך אתכם לגדולים יותר, היא תשאיר אתכם קטנוניים עם אגו מנופח ונטול בסיס.
יש גבול דק אבל ברור בין ביטחון עצמי לבין יהירות. זה לגמרי בסדר אם תעמדו על דעתכם, אם תילחמו עליה, אבל אל תעשו זאת על חשבון אחרים ואל תדרשו מאלה שמולכם להיכנע.
כל אחד מאיתנו חייב שיתקיימו בתוכו צניעות לצד גאווה, אבל במינון ובאיזון הנכונים. כך שיוכל לצעוד בבטחה במסלול חייו ואותה המידה להבחין שאלה שהוא פוגש במסלולו. הלוא מצד אחד התורה אומרת: "כל אדם צריך לחשוב שהעולם נברא בשבילו", ומהצד השני היא מזהירה: "כוחי ועצם ידי עשו לי את החיל הזה".
חשוב שנדע שתדעו שאתם הכי טובים, אבל חשוב לא פחות שכל אחד מכם ידע שהוא אינו יותר טוב מאף אחד אחר רק משום שהוא שונה ממנו. כולנו טובים, כולנו שווים, כולנו מיוחדים וכל אחת בדרכה וכל אחד בדרכו. אז בואו נהיה הגרסה הכי טובה שלנו.
בתאל בן דוד מטפלת N.L.P מאסטר
יש לכם שאלות? כתבו לי כאן [email protected] ואשמח לענות לכם.
תגובות