"יום הזיכרון לא נועד בשבילנו, אנחנו זוכרים את יקירינו החללים בכל ימות השנה, יש להישמע להנחיות המחמירות ולהימנע מביקור קברי החללים ביום הזיכרון". כך אומרת בכאב שוש לב, שאיבדה את בנה דורון לפני 17 שנה, בן 19 במותו.
דורון, בנם של שוש ואבי נולד בחולון בינואר 1984. הוא למד בבית הספר יגאל אלון ובתיכון קריית שרת, ויחד עם אביו אבי הוכר כאוהד שרוף של מכבי תל אביב בכדורגל ובכדורסל. אהבתו לספורט החלה כבר בילדותו, כאשר בגיל 10 החל לשחק כדורסל באליצור חולון ובהמשך – במכבי חולון. כנער בלט בביצוע הסטטיסטיקה במשחקי הכדורסל של אליפות בתי הספר. דורון נבחר עם חברו ללמוד את תוכנת הסטטיסטיקה "עמית סטטיסטיקה", שפותחה על ידי אביו של עמית, שגם הוא חלל צה"ל. ודורון ועמית היו צוות קבוע במשחקים הבולטים.
ליגת העל של בתי הספר, התאחדות הספורט לבתי הספר, אליפויות ארציות בכדורסל, ה"מכביה" ואף – במשחק הבינלאומי ישראל-שבדיה. על פעילותו זו שאותה ביצע במסירות רבה, קיבל דורון תעודת הצטיינות משר החינוך.
מלבד האהבה לספורט, בני משפחתו וחבריו של דורון מספרים כי היו לו חוש הומור מפותח ושמחת החיים וחיבה מיוחדת גם למוזיקה.
הוא התגייס לצה"ל באוגוסט 2002, והתנדב לשרת כלוחם ביחידת שמשון. לאחר גיוסו הוא הוצב עם חבריו הלוחמים באוגדת עזה. בסיום הטירונות הקשה שעבר – זכה לתואר מצטיין מחלקתי. לפני 17 שנה, שלושה שבועות לאחר שמלאו לו 19 נהרג דורון מכדור שנורה בידי צלף פלסטיני, פעיל החזית העממית בעזה.
"דורון אמור היה לצאת לקורס מ"כים מוקדם ומפקדיו ייעדו לו מסלול קצונה עד לרמות הגבוהות והבכירות. אבל כל מה שנותר לנו, בני משפחתו וחבריו הרבים, הוא אוסף עצום ונפלא של זיכרונות וחוויות שהשאיר לנו הילד המקסים שלנו", מספרים בני משפחתו.
לאחר מותו פעלו בני משפחתו להנציח את זכרו. במסגרת הפעילות הוקם בחולון הגן ציבורי "גן דורון" בפינת הרחובות קיבוץ גלויות ודוד אלעזר.
במסגרת ההגבלות שהוטלו בעקבות המאבק בהתפשטות הקורונה, אמו של דורון, שוש, ביקרה השבוע בבית העלמין. "פגשתי שם את מימי ודוד זיו, הוריו השכולים של ליאור ז"ל, ולפחות עוד עשר משפחות בחלקות שונות. הקורונה היא מלחמה אכזרית וצריך להימנע בכל מחיר מהידבקות. הילדים הקדושים שלנו שילמו בחייהם, ואנחנו צריכים להיות כאן תמיד כדי לזכור ולהנציח. יום הזיכרון לא נועד בשבילנו, אנחנו זוכרים את יקירינו החללים בכל ימות השנה".
"השנים חולפות אבל הכאב נשאר ואף הולך מתעצם", אומר אביו של דורון, אבי לב, "אין נחמה ואין רגע שלא זוכרים את דורון וכואבים. החלל הענק בחיים של כולנו נמצא כל הזמן. אנחנו כל הזמן חושבים לאן דורון היה מגיע היום, מה היה עושה, מה היה אומר. דורון נפל בגיל צעיר ולא הספיק לחוות את החיים וזה הכאב הכי גדול".
מוסדי
מאחל לכם בשורות טובות וכוחות נפש להתקדם הלאה כי החיים חזקים לבסוף מהכל.