ורדינה כהן, אחת מהזמרות הוותיקות במדינה, יוצאת למלחמה: בפוסט שהעלתה בפסייבוק, לצד תמונתה כשהיא מחזיקה בשלט שעליו כתוב "ללא תאריך תפוגה", קראה לאמנים הוותיקים לחבור אליה ויחד לצאת למאבק כדי שאיש לא ישכח או יזניח אותם, כפי שקורה לאמנים וזמרים רבים בישראל.
"כבר שנים אני נתקלת ברחוב או בהופעות באנשים שלא מפסיקים לשאול אותי את אותן שאלות: 'לאן נעלמת? למה לא שומעים עלייך?", מסבירה כהן המתגוררת בחולון. "אנשים אומרים לי: 'אנחנו אוהבים אותך ואת השירים שלך, למה אין משהו חדש?' מהשאלות האלה זה מתגלגל למשהו כללי יותר: 'איפה כל הזמרים עם השירים שאהבנו? לא רואים ושומעים אותם, רק בימי הזיכרון משמיעים את השירים הכי יפים'. היום גם מוסיפים ש'פעם ראינו את התכניות הליליות של הערוץ הראשון שבהן היו משדרים את כל הזמר העברי, ועכשיו גם אין את זה'".
ומה את עונה להם?
"לי יש תמיד את אותן תשובות, שאני כל הזמן מופיעה ומקליטה אבל אין שום תכנית טלוויזיה כמו תכניות האירוח של פעם, שבהן אני יכולה לספר ולהשמיע דברים חדשים. לצערי גם לא משמיעים ברדיו שום דבר חדש שהקלטתי".
כהן, מופיעה בימים אלה עם בן זוגה המוזיקאי שמלמד ברימון צור בן זאב ועם בנה קשת בן זאב, שלפני שנתיים התמודד ב"כוכב הבא לאירוויזיון". המופע מ"שירי אבא", שכולל ביצועים ועיבודים חדשים לשיריים עבריים. למרות זאת היא מתוסכלת והיא לא לבד.
"יש המון אמנים שהיו כוכבים גדולים, עם קריירות עשירות מאוד, שעובדים, מקליטים דברים חדשים ושום דבר מזה לא מושמע. אם כבר מזמינים או משמיעים אותנו, אז זה תמיד עם אותם חומרים טובים וישנים. לאט לאט התסכול מתחיל לכרסם. הורגים לנו את היצירה ואז מגיע השפל הנוראי שהוא לא תמיד רק כלכלי, דוגמת גבי שושן שהתאבד. עוד רבים אחרים דועכים נפשית ופיזית".
איך בכל זאת שורדים?
"לשמחתי יש לי אופי חזק ואני משתדלת להיות אופטימית. אני לא מפסיקה להקליט ואם סוגרים דלתות אני נכנסת מהחלונות וכל הזמן נלחמת. מזלי שאני מופיעה ובאופן מדהים זוכה תמיד לאהבה ענקית מהקהל ולחיבוקים מהאנשים ברחוב, אבל דור שלם לא מכיר אותי. ישנם כמה זמרים ויוצרים ענקיים שבלעדיהם לא הייתה לנו מוזיקה ראויה בארץ, ואם הם לא היו מקבלים תכנית ריאליטי גם הם היו נעלמים".
והנה יצאת במיזם שנקרא "ללא תאריך תפוגה".
"זה התחיל מיזהר כהן, אחי, שכבר שנים ביחד עם אמ"י מנסים לעגן את חוק הפנסיה לאמנים. זה לא משהו שצץ עכשיו. לאחרונה ממש 'הצלנו' את קובי רכט, החבר הטוב של צור, ובעקבות המצב צור ואני ארגנו לו מופע התרמה שבו התייצבו 18 אמנים מהמובילים בארץ ודיברו עלינו כקהילה שצריכה להיות תומכת, כי אף אחד לא יודע מה צופן העתיד. בחדשות 12 שידרו משפט אחד שאמרתי: 'מי יהיה נקסט?', ופה החלטתי שאני חייבת להמשיך את העשייה בדרך קצת אחרת ולגייס כמה שיותר קהל, כי החברה יכולה להשפיע".
"הוצאתי פוסט שגרר המון תגובות ושיתופים, ואני עונה לכל התגובות, כולל למעטים שהייתה להם קצת ביקורת בגלל פספוס בהבנה. כל המשפחה תומכת, כולל המון אמנים. אני מחפשת תמיכה והזדהות דווקא אצל הצעירים שיבינו שלא לעולם חוסן. את זה אפילו ארקדי אמר בחדשות, שאף אחד לא מבטיח לו שהוא לא יגיע למצב כזה. אסף אמדורסקי אמר שאנחנו חייבים להיות קהילה תומכת ואני מנסה להיות נושאת הדגל".
מה את עושה בימים אלה?
"כיום אני עוסקת במה שכל הזמן אני עוסקת בו ללא הפסקה: מקליטה, מופיעה וכמו תמיד כולי תקוה שהשיר החדש שלי יצליח להגיע לאנשים, כי רק הם צריכים להחליט אם הם אוהבים".
?רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון כאן והיו הראשונים לדעת
דודי
זמרים ואומנים לא יכולים להיות תקועים בעבר ובשיטות מיושנות ולשיר שירים בסגנון הפלמ"ח בשנות 2020 ולבא בטענות שהם לא מצליחים .שיבואו בטענות רק לעצמם שהם תקועים ומיושנים .לא יתקדמו בקצב וברוח התקופה הם יישארו מאחור ומישהו אחר ממלא את החלל .וכך גם הם מאשימים את הממשלה והופכים לשמאלנים קיצוניים . כי נגמרו להם היכולות והרעיונות להתחדשות
אורן
לכול האומנים שמרגישים מקופחים או שפג תוקפם לצערי יש עוד הרבה אנשים בעלי מקצועות שברגע שהם מגיעים לגיל הארבעים אז הם פגי תוקף אז אתם לא מיוחדים כל כך לכו תעבדו בשמירה או בשטיפת כלים