כשפוגשים את דוד בידני, קשה לדמיין אותו כעבריין. בידני בן ה-22, תושב חולון, מאמן כדורגל לילדים ומתנדב במשטרת ישראל, נראה צעיר נורמטיבי לחלוטין, אך לא תמיד כך היה הדבר. בידני גדל בחולון כנער שוליים עם עתיד מפוקפק. הוא נשר מכל המסגרות החינוכיות, וכולם סביבו היו בטוחים שייעודו בחיים הוא להיות עבריין.
בגיל עשר בידני הוצא מהבית ועבר לגור במשפחתון של עמותת 'אור שלום'. "במקום ללמוד, אני ואחותי היינו רואים טלוויזיה. היו לי בעיות משמעת ולא רציתי ללמוד, אז היועצת הציעה שאעבור לפנימייה".
למשפחתון של עמותת אור שלום, בידני מוקיר תודה עד היום. הוא מספר על התמיכה הרבה שקיבל מאנשי הצוות ומהמתנדבות של ארגון 'מעגל נשים' שסייעו במקום. עם אחת מהמתנדבות, ענבר פרחי, הוא שומר על קשר עד היום.
לפני כשבועיים בידני עמד מתחת לחופה יחד עם בחירת לבו. "נשות ארגון 'מעגל נשים' עזרו לי בכל דבר שהייתי צריך לחתונה", הוא מספר. "ברגע שדיברתי עם ענבר הכול התחיל לעבוד. הן הביאו לי צלם מקצועי שעשה לי מחיר מטורף. וגם הצליחו להשיג די ג'יי וצלם מגנטים ללא תשלום".
למרות התמיכה הרחבה במשפחתון, הדרך אל המוטב לא הייתה קלה עבורו. "היו לא מעט קשיים במהלך השנים ועברתי ארבעה בתי ספר שונים בגלל בעיות משמעת", הוא מספר.
"בשני בתי ספר, המנהלות פשוט לא סבלו אותי. גם הילדים לא סבלו אותי והציקו לי הרבה. בתור נער באמת עשיתי כמה דברים משוגעים. בכיתה ז' זרקתי שולחן מהקומה השלישית, ורק למזלי הוא לא פגע באף אחד".
לאחר אותו אירוע, עבר בידני לבית ספר מיוחד ושם גם החלו ניצני השינוי בחייו. "הגעתי אל בית הספר 'תכלת' שלימים נקרא מיתרים, ולאחר מכן עברתי לתיכון קוגל, שבו למד בכיתה קטנה לליקויי למידה.
"בקוגל ממש נלחמתי כדי להשתלב בכיתות הרגילות ולהוציא בגרות מלאה, נגד כל הסיכויים", הוא נזכר.
"בגלל הפער הגדול, מצאתי את עצמי חצי שנה לפני הבגרות בספרות כשאני צריך ללמוד חומר של שנתיים. במתכונת נכשלתי, אבל לא ויתרתי ואמרתי למורה שלא אלמד כלום חוץ מספרות. בסוף הצלחתי לעבור עם ציון 78".
לאחר סיום התיכון, בידני התגייס לצבא, וגם שם חווה לא מעט קשיים בתחילת הדרך. לדבריו, בזכות התמיכה והליווי של אנשי המשפחתון ומתנדבות ארגון 'מעגל נשים' הוא הצליח להתרומם. "בתחילה שירתתי כשוטר צבאי ולאחר מכן עברתי להיות ראש לשכה של רב פיקוד, תפקיד שעשה לי רק טוב, גם מבחינת התנאים וגם מבחינת האנשים".
בידני מקפיד לנהל אורח חיים של שמירת תורה ומצוות. "בגיל 14 חזרתי בתשובה לאחר שסבא שלי נפטר. החברים טענו שאני עושה את זה מהר מדי. אבל, ברוך השם, אני דתי כבר שבע שנים בלי להתלונן. אני משתייך לזרם החרדי, אבל מתלבש רגיל כמו כולם. רק בשבתות אני בחליפה".
כעת, לקראת השנה החדשה, בידני עומד להגשים חלום נוסף ולהתחיל בלימודי הוראה באקדמיה. לדבריו, מדובר בסגירת מעגל עבורו. "לאחר כל הקשיים שחוויתי בעצמי, הרגשתי שאני רוצה לעזור לילדים במצב דומה ולהוביל אותם להצלחה.
"ראיתי הרבה סוגים של מורים ולדעתי יש מחסור במורים טובים בשטח. חסרים אנשים שרוצים לעשות זאת מאהבה, כאלה שיאמינו בילדים. אם לי כמורה לא תהיה אמונה בילד – איך הוא יאמין בעצמו?", תוהה בידני.
"לצערי הרבה ילדים נושרים מבית הספר, כי לא היה מי שיאמין בהם. ולא היו את האנשים בדרך שיאמרו להם את זה. לי ברוך השם הייתה מחנכת מדהימה שהאמינה בי".
רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון כאן והיו הראשונים לדעת.
סיון
עלה והצלח! מערכת החינוך צריכה מורים שמבינים את הקשיים אותם חווים התלמידים ומישהו כמוך עם הרבה רצון טוב ותחושת שליחות יכול להועיל המון לתלמידים באשר הם.
ף
למה צריך בית ספר בכלל בית ספר צריך להיות עד כיתה יוד בכיתה ט-י ללמוד לבגרויות להוציא תעודת בגרות
יא-יב לצאת לעבוד להתחיל לחסוך כסף כבר בגיל 17-18
עד גיל 21 ואחר כך לשרת בצבא אחריי שמסיימים את הצבא לפחות יש לחייל ולכל אזרח צעיר גב כלכלי בזכות
שחסכו כסף קודם לכן