לפני ראש השנה: ציון אולאי, הגבאי המיתולוגי של בית האבות משען בחולון, נפטר מאירוע מוחי לאחר התמודדות עם מחלת הסרטן.
ציון, בן 70 במותו, התמודד 25 שנה עם מחלת הסרטן, שהכריעה גם אשתו שהלכה לעולמה לפני 14 שנה. לשניים שני ילדים, עדי ודרור.
"אבא חלה לפני 25 שנה, אחת הכליות הפסיקה לתפקד", מספרת עדי, "מצבו הבריאותי הורע והוא היה צריך לעבור ניתוח. הוא דחה את הניתוח מספר פעמים, בסוף בלית ברירה הוא היה חייב לעבור ניתוח. הניתוח עבר בהצלחה והוא החל להתאושש. הוא דיבר איתנו, חילק לנו משימות, ביקש שנדליק את האורות ונסדר את הכיסאות בבית הכנסת. אבל אז הוא קיבל אירוע מוחי כתוצאה מקרישי דם ומזה הוא כבר לא התאושש".
ציון נולד באיראן ועבד בחברה לייצור מתכות, אך בעקבות מצבו הבריאותי הוא נאלץ לעזוב את עבודתו ואת זמנו העביר בבית כנסת. באחד הימים סיפר לו חברו על בית כנסת מוזנח, ללא מניין, של בית הדיור המוגן בחולון, משען.
"הגבאי בבית הכנסת הכניס את אבי לעניינים", מספרת עדי, "ותוך זמן קצר אבי דאג לשיפוץ בית הכנסת, שיקם את ספרי תורה, החליף את הכיסאות ואסף תרומות. בית הכנסת החל להתמלא, וכעת אנחנו מוצאים את עצמנו מנחמים עשרות אנשים".
"תמיד ידענו שהוא עוזר לאנשים", ממשיכה עדי, "אבל אף פעם לא ידענו כמה. הוא נתן מתן בסתר, רץ ממקום למקום, עוזר ודואג. הוא לא היה בן אדם רגיל. לאחר מותו הגיעו אלינו אנשים שאנחנו לא מכירים, לא דתיים, שסיפרו לנו מה הוא עשה. סיפרו לנו שהוא סעד אישה שהייתה בבית האבות".
מתברר שציון סייע ודאג ללא מעט קשישים עריריים. "לאחר מותו של אבי הגיעה אלינו הביתה אישה בת 90, שסיפרה לנו כמה הוא עזר לה וכמה היא לא מפסיקה לבכות", מספרת עדי, "אנשים רבים הגיעו אלינו וסיפרו לנו על אבי. אתמול הסתיימה השבעה, ורגע לפני שעזבנו את הבית שמענו דפיקה בדלת. עמד שם ילד בן 16 שהחל לבכות. הוא סיפר לנו בבכי שהוא לא ישן מאז שאבי הלך לעולמו. מתברר שאביו התפלל עם אבי שהפך למעין סבא של הנער. הוא אמר לאחי ולי: 'אין לי סבא ואבא שלכם היה כמו הסבא שלי. אני לא יודע איך אסתדר בלעדיו, הוא תמיד היה דואג לי'. אז אמרנו לו: 'הרווחת שני אחים גדולים. מעכשיו אנחנו משפחה אחת".
את ציון שחילק סלי מזון לנזקקים ועריריים, רבים מכירים כמי שנהג לבקר בגנים לפני ראש השנה ולתקוע בשופר. חבריו מספרים כי לפני ראש השנה אף הגיע לביתה של קשישה, ניצולת שואה, והגשים את חלומה לשמוע תקיעת שופר.
"כל שנה הוא עבר בגני הילדים ובתי הספר ותקע בשופר", מספרת בתו עדי, "בימים האחרונים התקשרו אליי גננות ושאלו אותי מי יגיע וישמיע לילדים את קולו של השופר השנה. הן אמרו לי 'לא יהיה יהיה אדם כמו ציון שייחבר ככה ככה את הילדים למסורת ולראש השנה".
"הוא חש שזו מצווה גדולה לשמח אנשים", מספר חברו שלמה רינאויי, "כשהכרתי את ציון בית הכנסת היה ישן ומה שהוא עשה לבית הכנסת זה פלא. הוא היה יום ולילה בבית הכנסת, תמיד דאג. לא יהיה מישהו כמוהו. יהי זכרו ברוך".
רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?
הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון כאן והיו הראשונים לדעת
מטה
ת.נ.צ.ב.ה
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
צדיק גדול !
יהי זיכרו ברוך
תומר
צדיק גדול
תהיה מנוחתו עדן
אנונימית
מאז שציון ז"ל נפטר בית הכנסת , שהיה דוגמא לאחדות עם ישראל, עם תפילות שהתאימו לכל העדות כיאה לבית כנסת המשרת גם אנשי בית האבות וגם חברים מהסביבה, פתאום השתנה. כל המחזורים נוסח ספרד, שמשמשים את יוצאי אשכנז נעלמו, התפילות הפכו רק בנוסח אחד וגם לא מתפללים ביום העצמאות הלל לשמור על חיילי צהל. אנחנו על כל משפחתינו כבר לא נגיע לבית כנסת זה וכמונו הרבה חברים שמרגישים ש" השתלטו" על בית הכנסת אנשים אחרים עם מנהגים אחרים. אין לנו התנגדות שיבואו מכל הזרמים אבל 40 שנה התפללנו שם כל חג וחג ולעתים בשבת והיום כבר המקום שינה את פניו. מעניין מה מרגישים דיירי בית האבות עם השינוי. ציון ז"ל לא היה נותן לזה לקרות.