כשאיש מכירות, מנהלת בית ספר, מנכ"ל ומהנדס עושים רוק על הבמה. צפו:

במוצאי שבת האחרונה התכנסו בראשון לציון כמה אנשים. במבט ראשון קשה היה לנחש מה מטרת הפגישה. היו שם איש מכירות, בעלת בית ספר פרטי, מנכ"ל חברה, אדריכל ומהנדס תעשייה וניהול. ואז הם התחילו לנגן ולשיר, והכל הפך ברור.

זו הייתה אחת החזרות האחרונות של להקת אברא כזברא לקראת ההופעה הראשונה שלהם שמתוכננת לסוף החודש בתיאטרון תמונע בתל אביב. הלהקה התגבשה לא מזמן, ואוסף המקצועות שאוחזים חבריה משקף אהבה משותפת אחת: המוזיקה. דבר נוסף שיש להם במשותף הוא שכולם מוזיקאים ותיקים שהחליטו לחזור ולהופיע אחרי גיל 40.

בהופעתה הראשונה תבצע הלהקה קאברים לשירים מוכרים, ולצד גרסאות הכיסוי יוצרים חבריה חומרים מקוריים שהם מתכננים להקליט בהמשך. בראיון מיוחד הם מספרים מה גרם להם לעשות את הטוויסט בחזרה לבמה ומצהירים כי "אנחנו מאמינים שעל אף גילנו נהיה להקה מעניינת, מרגשת ולגיטימית בנוף המוזיקה הישראלית".

חברי להקת אברא כזברא הגיעו אל עולם המוזיקה כשהיו צעירים, אך עם השנים מצא כל אחד מהם את מקומו המקצועי מחוצה לו. הלהקה הוקמה לפני יותר משנה על ידי מיכל שוורץ (50), בעלת בית ספר פרטי לאנגלית שמנגנת על הגיטרה האקוסטית ושרה ובני כלסי (48), המתופף אשר עובד כמנכ"ל של חברה. אליהם הצטרפו בהמשך שלושה חברים נוספים: זמר הלהקה הנוסף והקלידן אור ישראל (48) אשר עובד כאדריכל, הבסיסט יניב עובדיה (40) שעובד כמהנדס תעשייה וניהול וערן זעירא (53), איש מכירות והגיטריסט של הלהקה, שגדל בחולון ומתגורר בה גם היום.

מקימי הלהקה הכירו זה את זה שנים קודם, מה שהיווה בסיס להתחברות המחודשת בהמשך. "בני ואני יזמנו את הקמת הלהקה יחד", נזכרת מיכל שוורץ, "היינו ביחד בלהקה קודמת שבני ניגן בה 12 שנה". לדבריו של בני כלסי, "אני מנגן מגיל מאוד צעיר, מגיל 15. בתקופת הצבא הפסקתי וחזרתי לזה בגיל 30, ומאז ניגנתי ברצף. עם הלהקה שהייתי עם מיכל הופענו הרבה עם חומרים מקוריים".

את שאר החברים אספו השניים, כמו את יניב עובדיה שמספר ש"אני מנגן מכיתה ט' על גיטרה. לפני בערך ארבע שנים התחלתי לנגן כבסיסט בהרכבים שונים וגם פסנתר יש לי בבית. המוזיקה חזקה אצלנו בדם. לפני שנה וחצי מיכל הגיעה אלי דרך חבר משותף". מיכל: "התקשרתי אליו והתחלתי לדבר איתו, ראיתי איזה אנרגיות טובות ובן אדם נחמד ושפשוט מקומו איתנו". עובדיה: "כיף פה ואנחנו נהנים. נהיה אינטנסיבי עכשיו, אבל יש לאינטנסיביות הזו הרבה כיף. זה הערך העליון".

"אנחנו משתדלים לשמור על צניעות. אנחנו אנשים עובדים עם משפחות והלהקה היא תוספת. אנחנו מרגישים שיש לנו משהו שונה, משהו אחר, וייב אחר שיכול לתפוס. אנחנו לפני הופעה ראשונה וההתרגשות היא בשיאה. ימים יגידו".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה חולון

גם שאר חברי הלהקה לוקטו מפה ומשם. ערן זעירא הגיטריסט שמתגורר בשכונת אנגרובנק, מספר כיצד הגיע ללהקה: "מיכל פרסמה מודעה בפייסבוק שהיא מחפשת אנשים מעל גיל 40 עבור הלהקה. באותה תקופה חזר לי הג'וק לנגן. צלצלתי אליה ודיברנו, שלחתי לה חומרים שלי שניגנתי, והתקבלתי. קודם כל אני רוצה למצוא אנשים לנגן איתם שיהיו בני אדם. אני רוצה מישהו שיהיה לי כיף להיות במחיצתו".

עבור זעירא המוזיקה לא היתה זרה מעולם. כאחיו הצעיר של הזמר והיוצר גרי אקשטיין הוא גם "נדבק בחיידק" כלשונו, חרף התנגדות אמו. "בגיל 15 הכרתי את הגיטרה", הוא נזכר, "היה לי שכן שניגן יפה מאוד, עד היום יש לו אולפן הפקות מפורסם. הוא הכניס אותי לעניין הזה. באותה תקופה אחי היה בשיא הכוכבות שלו עם השיר 'אני הולך לבית שאן' והיה זמר השנה. השכן שלי אמר לי: 'בוא תנגן'. ככה ניגנו שיר של מתי כספי, וטיק טק התחלתי ללמוד איך לנגן בגיטרה. היה לי חבר מאחד הבניינים בשם קובי פיטרו שניגן על הקלידים, ועוד חבר בשם גיל. הבאנו מתופף וככה הקמנו את הלהקה".

בהמשך ניגן זעירא יחד עם חבריו בלהקת בית הספר אשר לא הסבה נחת לצוות החינוכי. "היתה מסיבת פורים, והמנהלת באה בדרישות שננגן שירים מסוימים. היינו פריקים, כל אחד התחפש, ועשינו פלייליסט משלנו של רוק כבד. קיבלנו עונש על זה. הייתי מאוד מרדני עם שיער ארוך. ישבתי כל יום בכיכר דיזנגוף, מנגן ומפגין נגד מלחמת הלבנון הראשונה. הייתי היפי סטייל ילדי הפרחים".

אור ישראל, הקלידן, מספר: "אצלי המוזיקה הייתה קיימת מאז שאני זוכר את עצמי. לאמא שלי היתה מורה לנגינה שהייתי מאוהב בה קצת. בכל פעם שהיא היתה מגיעה הייתי מתרגש בטירוף, ממש כמו בסרטים מצוירים. היה לנו בסלון פסנתר, וזה היה עבורי עוגן נורא רציני".

בהמשך רצה ישראל להירשם לבית הספר לאמנויות ע"ש תלמה ילין אך הוריו לא הסכימו. "ההורים שלי התנגדו ונורא התבאסתי. זו החמצה שנורא ליוותה אותי. כמה מהחברים שלי היום הם כאלה שלמדו בתלמה ילין".

האפשרות ללכת ללהקה צבאית עלתה בראש?

"היה לי פרופיל 97 לקורס טייס וסיירות, לא חשבתי ללכת להיבחן בכלל", עונה ישראל, אשר הקאמבק שלו אל עולם המוזיקה הוא עשה רק בגיל 27, אז נכנס אל בית הספר למוזיקה רימון. לבסוף התמקצע באדריכלות, והשאיר את המוזיקה כעיסוק טהור שנטול שאיפות מקצועיות.

זעירא נכנס אל בית הספר רימון לאחר הצבא, שם למד לצד אביב גפן ואחינועם ניני. כמי שהגיחה שלו אל עולם המוזיקה היתה בהופעה על הבמה, מצא את עצמו במהרה דווקא מאחורי הקלעים כמפיק מוזיקלי. "הייתה לנו אז להקה בשם הפה והטלפיים, עבדנו עם מפיק ועשינו כל מיני הופעות בארץ. זה לא ממש הצליח. נמשכתי יותר לקטע של ההפקה ושל הסאונד ופחות לעניין של לנגן. אני זוכר שהיתה לי שיחה מאוד ארוכה עם אבי סינגולדה על זה והוא שאל אותי: 'למה אתה לא מנגן? יכולת להיות כמו אח שלך', אבל זה לא עניין אותי".

העבודה באולפן לצד אמני ישראל היוותה אתגר. כמתלמד מצא עצמו זעירא משרת זמרים ולהקות, ובמקביל נאלץ להתמודד עם מצבי הרוח שלהם. "לעבוד עם גרי היה מאוד קשה כי הוא כל הזמן היה שופע רעיונות", הוא נזכר, "כשהוא מנגן הכל יוצא טוב בטייק אחד. יש לו דרישות מאוד גבוהות. אני זוכר שהוא אמר לי: 'אם עברת אותי, אז תעבור את כולם. לא תמצא יותר קשה ממני בשוק'".

זעירא מספר כי העבודה הציבה אתגרים עבורו, כשחלק מהאמנים הביעו לעתים יחס מתנשא כלפי אנשי ההפקה. "היו לי המון קטעים עם אמנים שעפים על עצמם. עם חלקם אפילו זה היה כבר כשהייתי מוכר בתעשייה. למשל, עשינו עיבודים לתוכנית ילדים ואל אחד הסשנים הגיע זמר ידוע. היה שם מיקרופון שנקרא 'נוימן', ובדיוק באותו זמן הוא לא היה בתוך האולפן. בא הוד רוממותו הזמר ואמר: 'אם אין נוימן אני לא שר'. כבר היה מדובר בהקלטות של פעם בשבוע, הכרתי אותו טוב, והוא התחיל לתפוס פוזה. הוא עלה אל בעל האולפן, הרים לו את האולפן על טיל, עד שבעל האולפן בכבודו ובעצמו הלך אל ההפקה השנייה והתחנן לקבל מהם את הנוימן. מצד שני, היו גם אמנים שהיו מאבני היסוד של המוזיקה הישראלית שהיו סחבקים מההתחלה. לחבר'ה הוותיקים אין שום פוזה, כלום. הם באים כי הם אמנים ולא כי הם סטארים עם גימיק שנעלמים".

בימים אלה נפגשים חברי אברא כזברא מדי שבוע בחדר החזרות ועובדים על המופע הקרב ובא. מבחינתם זו רק תחילת הדרך – השלב הבא יהיה להוציא אלבום של החומרים שלהם וקיום הופעות סדירות. "האמת שהתחרבשנו הרבה עם השם של הלהקה, מי אנחנו ומה אנחנו", מספר ישראל, "אנחנו חמישה אנשים שונים לחלוטין שמוצאים חיבור מרתק סביב המוזיקה. פגשתי אנשים שלא בטוח שהייתי מתחבר איתם, וסביב המוזיקה קרה לנו משהו מדהים".

לאן אתה מכוון בתוך הלהקה הזו?

"אני רוצה שננגן רק חומרים מקוריים ואני מכוון רק לזה. מספיק עם קאברים. בהופעה הקרובה ננגן שירים שבחרנו שבסופו של דבר כולם יתחברו אליהם, חומרים מצוינים. הייתי בבית של ריטה וניגנתי על הקלידים של רמי קלינשטיין, כל האצבעות שלי הזיעו מרוב לחץ, וקיבלתי פידבקים מאוד חיוביים מדמויות מובילות בתעשייה". "הוא כותב ברמה מאוד גבוהה", מוסיף זעירא, "הוא מזכיר לי את שם טוב לוי, יוני רכטר ומתי כספי".