חולת הסרטן מחולון: "המחלה מעוררת דחייה אצל אנשים"

בתיה בלה אללו נאבקת בסרטן השד למעלה מארבע שנים. כיום היא פעילה בקבוצות חברתיות של נשים חולות ומחלימות מן המחלה ועסוקה בגיבוש קבוצת "ביחד מנצחות" עבור נשות חולון. מחר (רביעי) תיערך מסיבת פורים עבור חולות סרטן מהעיר ומהערים השכנות במרכז נעמ"ת בשיכון בבלי בתל אביב, בהובלתן של אללו ושל איווט בבלר.

בתיה בלה אללו, יזמית נדל"ן, תושבת חולון ואם לבת, התבשרה לפני ארבע שנים כי גם היא נכנסה אל תוך הסטטיסטיקה האיומה של מחלת הסרטן מבלי שרצתה. "זה תפס אותי כששהיתי בארצות הברית יחד עם בן זוגי. הייתי אז בחודש השלישי של ההריון", נזכרת אללו. "פתאום חשתי ברע וזה הגיע עד למצב שהגעתי אל בית החולים. לא ידעו שם מה קורה לי. כשניסו לעשות מספר בדיקות, התעלפתי . הבנתי שמשהו קורה לי. חודש לאחר מכן ההריון נפל מעצמו, היינו בהרבה צער והרבה כאב. התחלתי למשש את גופי והרגשתי איזה גוש בשד. לא ידעתי אם זה גוש כתוצאה מההריון או משהו אחר. אמרתי לעצמי, 'אלוהים ישמור על מה נפלתי?'".

לאחר חצי שנה של המתנה טסה אללו לארץ. באותה תקופה היא סבלה מסחרחורות קשות שמנעו ממנה לטוס. עם שובה לארץ, נכנסה לבדיקות אצל רופא נשים. "הגעתי אל רופא הנשים ולממוגרפיה. מכאן התחילה הדרך לטיפול. כבחורה שתמיד הייתה חזקה, לא התעלפתי עם קבלת הידיעה. פשוט הייתי צריכה לעשות את הבדיקות  כדי לדעת איך לטפל במחלה הארורה – סרטן שד לימפה גרורתי לעצמות".

אללו מספרת כי את הבשורה על מחלתה הקשה היתה צריכה לבשר לאמה ביום הולדתה. "לצערי, הבשורה הזו באה בדיוק ביום ההולדת של אמא שלי. כאב לי שהמתנה שלי אליה היתה הבשורה על המחלה". קרוביה של אללו התקשו להתמודד עם הבשורה הקשה והעדיפו לא להתעסק עימה. "הכי הכי קשה לקחה את זה הילדה שלי. היא התייתמה מאביה בגיל שנה וחצי לאחר שהוא קיבל דום לב. זה היה אחרי שחזר בתשובה ולא היינו בתקשורת. לצערי, אפילו בלוויה שלו לא הייתי. זה נודע לי לאחר מכן מהמעביד שלו. גם אבא שלי הגיב קשה מאוד לזה שחליתי והוא ביקש ממני שלא אספר על מחלתי לאף אחד, שלא יהיה פרסום שלי, גם לא בפייסבוק. שניהם לקחו את זה נורא קשה עד שאפילו לא עשיתי בת מצווה לילדה".

אללו, שעדיין מקבלת טיפולים למחלתה, מסבירה: "אחת הבעיות שממנה סובלים חולי הסרטן בזמן המאבק במחלה היא הריחוק והבידוד החברתי מהסביבה הקרובה. זה אחד הדברים שנורא חורים לי, שאנשים לא תומכים. זה מעורר איזושהי דחייה. היתה חברה שהספידה אותי ובסוף היא חטפה את המחלה בעצמה והיום היא בתהליכי שיקום".

ממה זה נובע לדעתך?

"אני לא יודעת. אולי אנשים פוחדים להידבק במחלה (צוחקת). אני נפגעתי מזה מאוד וטסתי אל הבן זוג שלי. בקיץ ניהלתי קמפיין למימון שליחת בדיקה למעבדה בארצות הברית. לצערי, הסביבה הקרובה לא נרתמה לתרומה חוץ משלוש חברות. זה גם חרה לי".

כיום פועלת אללו לקידום מיזם של הקמת קבוצת תמיכה לנשים חולות סרטן תושבות העיר. היא מספרת כי קבוצות דומות פועלות כבר היום בבת ים, בתל אביב ובערים נוספות בארץ. היא מסבירה לנו כי קיומן של קבוצות אלו תורם לתהליך ההתמודדות במחלה ואין לה כל ספק כי הדבר גם משפיע על קצב ההחלמה. "הדבר הזה יכול לעזור לנו בריפוי של המחלה. לא תמיד יש תמיכה מהבית לעבור את זה. יש לנו סוג של התבודדות".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה חולון

היא הצטרפה לפעילות לגמרי במקרה, כאשר הלכה לעשות בדיקת דם. "הלכתי ועשיתי בדיקת דם בתל השומר ופגשתי שם אישה בכיסא גלגלים. התפתחה בינינו שיחה והיא צירפה אותי לקבוצות שמארגנות מפגשים חברתיים הכוללים הרצאות, חגיגות ימי הולדת, יציאה לטיולים ומשחקי חברה. קודם כל זה מאוד עזר לי", היא אומרת, "נחשפתי לנשים מהרבה מקומות בארץ, וברגע שפנו אלי נשים לעשות פעילות דומה בחולון, יזמתי את מסיבת הפורים עם ארגון נעמ"ת שארגן לנו את המקום בבבלי בתל אביב.

"אני רוצה לחשוף את המיזם שאני מקימה פה כדי שנשים שחולות ומחלימות בחולון יידעו שיש להן כתובת. אנחנו רוצות לגבש קבוצה ולקבל מקום מהעירייה שבו נוכל לבצע את הפעילות שלנו שתכלול הפנינג, הרצאות ימי כיף וימי הולדת לחברות".

כאמור, מחר (רביעי, 19:00) תתקיים מסיבת פורים חגיגית במרכז הקהילתי של ארגון נעמ"ת ברחוב ירושלמי 16 בתל אביב עבור נשים החולות ומחלימות מסרטון מאזור חולון, בת ים ותל אביב.

בתקופה הקרובה מתכוונת אללו לפעול לפתיחתו של מרכז פעילות בחולון, כך שעבור חולות הסרטן הגרות בעיר תהיה כתובת קרוב לבית. "יש בבת ים את קבוצת 'משנות ביחד' ואני רוצה לקרוא לקבוצה בחולון 'ביחד מנצחות'. זה היה המשפט שאני והבת שלי אימצנו".

למעוניינות להצטרף למיזם, פניות לאי-מייל: [email protected] או לנייד: 050-3313301

ומה יהיה שם?

"אני רוצה לארגן מפגש בין נשים שחלו ומחלימות, לשמוע את הצרכים שלהן, לצאת לטיול גיבוש, להיות בשמחה".