"במקום להתעסק בעבודה אני עסוקה באיך להציל את הבת שלי", אומרת אם לילדה בת 12 מחולון שחבריה לכיתה מחרימים אותה תקופה ארוכה. "אני מפחדת שהילדה תזיק לעצמה. עוד מעט מתקרב מועד בת המצווה ואני פוחדת שהילדה תחגוג באולם ריק".
זה מספר שנים סובלת מ' (השם המלא שמור במערכת) בדוי מחרם חברתי מחבריה לכיתה. אמה מספרת ל"השקמה-חולון" כיצד חלה רגרסיה בהתנהגותה של הילדה עם גירושי ההורים וכיצד הדבר השפיע על מצבה החברתי בכיתה. "הכל החל בגירושים של ושל בעלי. הילדה לקחה את זה מאוד קשה ומאז היא סובלת מהתפרצויות רגשיות. היא חכמה ופיקחית אך מבחינה רגשית היא לא מפותחת דיה, לכן כל דבר יכול להקפיץ אותה. היא מטופלת אצל רופאים שאבחנו אצלה בעיית קשב וריכוז ונתנו לה רטלין אך זה לא עוזר דיו.
"בבית הספר המצב קשה, ילדים הם עם אכזר והם פשוט החליטו לא לדבר איתה, פשוט להחרים אותה. מתייחסים אליה כמו לאוויר. היה מקרה לא מזמן שילדים היו זקוקים להסעה למסיבת כיתה. היא התנדבה שאסיע אותם ללא ידיעתי אך הדבר נודע לי כאשר באה הביה ומיררה בבכי – למרות שהציעה את עזרתה בהסעה, אף ילד לא הגיב ולא התייחס. הרגשתי מושפלת בשבילה – קשה לעמוד מול ילד שמרגיש מנודה".
רוצים להישאר מעודכנים?
לדברי האם, "הדבר הכי חמור מבחינתי הוא שפניתי להורי הכיתה ותיארתי בפניהם את המצב ואף אחד לא התייחס. נודע לי שגם ההורים שותפים לחרם על הילדה. אני לא יודעת מה לעשות, מתייחסים לילדה שלי כמו אל מצורעת והכי גרוע שההורים משתפים פעולה עם הילדים.
"אני אובדת עצות. כתבתי להורים, כי אולי לא כולם מודעים למה שקורה ואולי יום אחד גם הבן או הבת שלהם יחוו חוויה של דחייה מצד הילדים. כולנו הורים אז צריך להבין שהדחייה והחרם מכאיבים לילד ופוגעים בו. אני לא מאחלת לאף הורה להיות במקום שבו הילד שלו מרגישה דחוי מצד רוב הילדים בכיתה. כתבתי להורים אבל לא קיבלתי אף תגובה. ניסיתי לפנות לליבם אך לשווא".
לדבריה, צוות המורים וההנהלה בבית הספר מנסים לעזור בכל דרך אבל מפאת מצבה הרגשי של בתה, הילדים מסרבים להתחבר איתה וההורים האחרים מעדיפים להתעלם.
"זה פשוט עצוב, במקום להתעסק בעבודה, אני עסוקה באיך להציל את הבת שלי. אם הייתי יכולה הייתי לוקחת את הרופאים הטובים ביותר והיועצים הטובים ביותר כדי שבתי תהיה מקובלת על חבריה. הבעיה היא שהמדינה שלנו לא עוזרת יותר מדי לאמהות חד הוריות. אני עובדת כבר 18 שנה בענף הביטוח ואני לא מרוויחה מספיק לכלכל אותנו. בלילות אני מתפללת, 'אלוהים תעשה שהילדה שלי תהיה מאושרת, תעשה שיהיה לה רק טוב".
אתי
צריך להעניש את יוזמי החרם. לערב מורה ומנהל/ת בית ספר וחנער את ההורים. מחר זה יכול להיות הילד שלהם. פשוט טיפשים
מיטל
המורה צריכה להזמין את כל ההורים של התלמידים כולל התלמידים ולהעניש אותם מול ההורים ולעשות שיחה שירגיש מה זה להיות מושפלים
אורי
נגעת בנקודה הכי חשובה ההורים אשמים .
אני
אם זה סיפור של כבר כמה שנים, אז למה לא להעביר את הילדה ללמוד בבית ספר אחר? משנה מקום, משנה מזל. בושה וחרפה להורים שמשתפים פעולה עם הילדים שלהם בהחרמת הילדה.
שלו חבתון
אני נמצא במקום שנקרא מיקר זה מקום שילדים מכיתה ד עד ו באים ואנחנו נותנים להם לשחק עוזרים להם בשיעורים עושים פעילויות ועוד אם היא תבוא נגרום לה להרגיש כמו בבית זה בראשון לציון בשכונת פרס נובל במתנס של פרס נובל
שלו
לפי דעתי ההורים אשמים בצורת חינוך שלהם הילדים יותר מידי משוויצים בעצמם ומכים את החלש בנקודת התורפה שלו איזה מין דבר זה זה בושה וחרפה ואין לי עוד מה להגיד חוץ מזה