מה עושים אחרי שפורשים לגימלאות? הולכים לבית הספר, וזה קורה מדי שבוע בתיכון עתידים בחולון.
מדי יום ראשון בשעות הבוקר עוברים בשער הכניסה של תיכון עתידים עשרות גימלאים. הם מתקבצים יחדיו בחדר לימוד בקומת הקרקע. על הכף לימודי העשרה בתחומי התקשורת, פסיכולוגיה ומורשת. "אני שואף שבעתיד הם ייכנסו ללמד בכיתות שלנו את התלמידים", אומר לנו ארז אימרה, סגן מנהל התיכון.
פרויקט כיתת הגימלאים הינו יוזמה של בית הספר ועיריית חולון. אימרה מספר כי הביקוש עלה על ההיצע ומהר מאוד נאלץ בית הספר לקלוט כמות גדולה של גימלאים, מעבר למתוכנן. "בתחילת השנה קיבלנו פנייה להפעלת הפרויקט בבית הספר. מיד הרמנו את הכפפה, פרסמנו בכל מיני פורומים והתחלנו עם 60 תלמידים כאשר המכסה המקסימלית היתה 25 תלמידים. כל אזרח וותיק יכול להצטרף אל הפרויקט הזה. הם לומדים בכל יום ראשון מתשע בבוקר ועד אחת בצהריים".
"בשבילנו בית הספר הוא מעבר למקום לימודי, הוא מרכז קהילתי", אומר מנהל בית הספר מארק בבוט. "אנחנו כאן בשביל הקהילה. מבנה בית הספר משמש את הקהילה מעבר לשעות הלימוד. אני מאמין שזה נותן חיבור בין גיל בית הספר לגיל השלישי כי בית ספר הוא עוגן שכונתי לעשייה חינוכית פדגוגית בכל גיל ולא חשוב מתי", הוא קובע.
כיתת הגימלאים היא מעבר למקום של לימוד והעשרה, היא מקום של מפגש חברתי וקהילתי כפי שמסבירים אימרה, בבוט והתלמידים הפנסיונרים עצמם. בשבוע שעבר קיימה הכיתה טיול שבו לקחו חלק גם תלמידי התיכון הצעירים. בתקופה שבה אנו שומעים בחדשות על מקרי אילמות כלפי קשישים, אימרה רואה חשיבות רבה בחיבור הנרקם בין בני הגיל השלישי לבין בני הדור הצעיר.
במהלך ביקורנו במקום, מתמלאת כיתת הגימלאים בהתרגשות רבה. ניכרת על פני התלמידים המבוגרים תחושת הסיפוק שלהם מהשתתפותם במיזם. לפתע נשמעת קריאה מהקהל: "יש לי תלונה, שזה קורה רק פעם בשבוע. אנחנו רוצים שזה יהיה פעמיים בשבוע", אומרת אחת הגימלאיות. בבוט המנהל משיב כי הדבר תלוי בתקציב, אך הוא לא מתנגד לרעיון.
"הפרויקט הזה נותן לנו בגיל השלישי חומר נפשי להמשיך ולהתרועע בעולם המתקדם", אומרת רותי ברקן הלומדת בכיתה. "היה פה סדר ט"ו בשבט והילדים יצאו מגדרם", מספרת גימלאית אחרת. "ראינו פה דברים שלא ידענו עליהם. זה גשר בין הנערים לבין הגיל השלישי", היא קובעת בהתרגשות.
עבור גולן ואשתו, זוג גימלאים, מדובר ביותר מלימוד אלא בסגירת מעגל של ממש: "למדתי פה בתור תלמיד. אחרי זה עבדתי פה שבע שנים כשהיתה פה המכללה למינהל. גם אשתי עבדה פה 20 ומשהו שנה. עכשיו אנחנו חוזרים לפה במסגרת המיזם הזה לסגור מעגל".
"זו שנה ראשונה שאני נמצא בפרויקט כזה", אומר לנו שלמה בלייר שמלמד בכיתה. "מכל מלמדי השכלתי, ומתלמידי עוד יותר", הוא קובע. "החשיבות היא להגיע פעם בשבוע ולראות אנשים שצמאים לידע ולמידה. אנחנו ביחד גם מנתבים נתיב לחיי היום יום וגם לחיי החברה לתקשורת בין אישית, להעביר מדור לדור את המורשת, נכדים ובני נוער. באופן אישי כשאני נכנס לפה אני קורן ונהנה מכל רגע. גם אני לומד המון, הם מלמדים אותי ואני מלמד אותם וזו תחושה עילאית ענקית. זו חובה שכל בית ספר ייקח פרויקט כזה. אם זה יימשך ברמה הארצית אני חושב שגם החינוך שלנו וגם המצב הבין אישי יהיו הרבה יותר טובים".
אם תשאלו את אימרה, בשבילו זו רק ההתחלה והוא כבר מסתכל לעבר השלב הבא של המיזם. "זו שנה ראשונה אצלנו. השאיפה שלי היא שהגימלאים ייכנסו לכיתות כדי ללמד נושא מסוים, לספר את סיפורי ההעפלה והעלייה שלהם. יש ביניהם אנשים שחיו כאן מלפני קום מדינת ישראל".
תגובות