יום אחד, באמצע החיים, יסמין כהן, אם חד הורית לשני ילדים, גילתה שהיא חולה בסרטן השד. לא היו לה הרבה ברירות אלא לעבור ניתוח לכריתת הגידול ולהתמודד עם טיפולים. היום היא כותבת על כך ספר ותומכת בנשים אשר מתמודדות עם המחלה.
יסמין כהן נולדה ביפו. כשהיתה בת 14 עברה עם משפחתה לחולון אל שכונת נאות רחל ומאז לא עזבה את העיר. היא אם לשני ילדים מתבגרים. בחייה המקצועיים עבדה כמאפרת וכמזכירה רפואית. בין היתר עבדה בתיאטרון הלאומי הבימה. "מה שחיבר אותי בעשייה שלי היה תקשורת עם אנשים ויצירה. יש לי שני תארים בתולדות אמנות", היא מספרת. כיום היא עובדת ברשת קהילה ופנאי בחולון ובנוסף משמשת כרכזת של סיירת אור. בקרוב היא עתידה לפתוח חממה ליזמויות חברתיות בתחום היהדות והישראליות ובנוסף היא מנהלת קהילה בפייסבוק בשם "יומן צמיחה", לאחר שבשנים האחרונות הפעילה בלוג מצליח באתר סלונה. אולם כך לא היה תמיד, רק לפני מספר שנים חייה היו בכיוון אחר לחלוטין.
זה קרה לפני חמש שנים. יסמין (42), גרושה ואם לשני ילדים, גילתה פתאום באמצע החיים שהיא נושאת על גופה גוש סרטני. יום אחר, תוך כדי שסידרה את השמלה שלבשה, היא חשה כאבים עזים מתחת לבית השחי ומיד הבינה שמשהו לא בסדר. לאחר שנבדקה, אובחן אצלה גידול סרטני בשד. כך, לפתע פתאום כרעם ביום בהיר זה נפל עליה. כאם לאחר גירושין, המגדלת לבדה שני ילדים, נאלצה יסמין לאגור כוחות למלחמה על חייה.
"קרסתי לחלוטין במשך שבועיים. לא הפסקתי לבכות לרגע. הייתי בטוחה שזה הסוף", היא מספרת בפתיחות לב. "אחרי שבועיים הבנתי שאין על מה לדבר על הסוף כי זה הולך לכיוון של החלמה. המערכת היא מכונה משומנת. אחרי חודש כבר הייתי בניתוח ובתוך חודשיים הייתי בטיפולים כימותרפיים, כולל התקרחות, בחילות הקאות. אני ובן זוגי לא גרנו יחד. זה מאוד מאוד השפיע אבל זה הכריח אותי להבין שההתמודדות היא שלי בלבד. אף אחד לא יכול להבין מה בן אדם חולה עובר. הגעתי לעוצמות שלי בצורה מטורפת. היום אני אדם הרבה יותר חזק".
כאמור, באותה תקופה יסמין ובן זוגה היו פרודים והיא גרה אצל הוריה שעזרו לה לעבור את התקופה הקשה והמורכבת. "הם בעצם טיפלו בי", היא מספרת. במקביל להתמודדות עם מחלת הסרטן היתה יסמין בעיצומי לימודי הכתיבה. במהרה החלה לכתוב על המלחמה במחלה. "באותו זמן למדתי כתיבה. אחת המשימות שנתנו לנו היתה לפתוח בלוג, וזה מה שעשיתי. בסופו של דבר, המורה שלי, יובל אברמוביץ, אמר לי, 'לכי תכתבי על זה'. בהתחלה כתבתי בשם בדוי, הילדים שלי אז היו בני שבע ועשר ואחרי שגיליתי וסיפרתי להם על המחלה, החלטתי לחשוף את עצמי".
רוצים להישאר מעודכנים?
מאותו רגע, ככל שחלף הזמן, הבלוג שלה באתר "סלונה" החל לצבור פופולריות ברחבי הרשת ולקבל תגובות חמות מן הגולשים. אט אט החלה לסלול את הדרך אל עולם הכתיבה באופן מקצועי. אל הטקסטים האישיים בבלוג נלוו תמונות שתיעדו את שלבי הטיפול שעברה, כולל נשירת השיער וההתקרחות. יסמין מספרת כי גם לא חששה להצטלם ללא פאה ולחשוף את המראה הטבעי של חולת סרטן. תוך כדי שהיא מתמודדת עם המחלה, החלה למצוא את עצמה נותנת עצות ומעניקה תמיכה לנשים שנמצאות בשלבים הראשונים של הטיפול. "התגובות היו ברובן מאוד עוטפות וחמות", היא נזכרת ומוסיפה: "היו אנשים שניסו לעזור ולתמוך. גם רופאים תמכו בי. הרופאה שלי הגיע אלי דרך הבלוג. אז מצאתי את עצמי מעדכנת און ליין, כולל תמונות".
היו חששות לגבי אופן החשיפה הזה?
"היו המון לבטים אם להיחשף. ההורים שלי ביקשו ממני שלא. אני לא רציתי להתבייש. אם אנשים יאהבו את מה שהם רואים, אז השמיים הם הגבול".
כמה כניסות יש לבלוג?
"זה יכול להגיע ל-10,000 אנשים לפוסט".
מה יש לך לומר לנשים המתמודדות כעת עם סרטן השד?
"קודם כל, להבין מה מחזק אותן, כל אחת בתחום שלה. לי עזרה הכתיבה, אני מכירה כאלה שעסקו בספורט. להקשיב לאינטואיציה, כל אחד יודע מה טוב לו. להכיר במגבלות ולא למתוח את הגבול. ביום שאני לא יכולה לעבוד, אני לא אעבוד. להיות יותר קלים עם עצמנו. להכיר בעובדה שזה בדרך כלל תחום בזמן, עוברים איזושהי תקופה וזו נקודה קריטית בזמן. יש להיעזר באחרים ולהקיף את עצמך ואת עצמך ולעשות טוב לאחרים כי זה נותן כוח".
לאחר ההצלחה של הבלוג ברשת, מתכוננת יסמין אל עבר היעד הבא בעולם הכתיבה. בקרוב היא עתידה להוציא את ספרה הראשון, "יומן צמיחה", לאחר שגייסה לו תקציב במסגרת מימון המונים. מדובר בספר אישי מעשי העוסק בצמיחה, באהבה לחיים, לטבע ולמילים שעושות בתוכם סדר, כולל שימוש בתרגילי "כתיבה חיובית" ובמנדלות לצביעה ככלי להתבוננות פנימית ולמציאת עוצמות.
בראייה לאחור, איך את רואה את המחלה וכל מה שעברת?
"אני מאלה שאומרות שהסרטן הוא אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים. זה מה שהניע אצלי את הרצון לפתח את הכתיבה שלי, ומצידי שיישמע הכי קלישאתי".
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
כתבה מרגשת ומענינת, תודה בריאות והצלחה ליסמין כהן המקסימה ולאורן שטיינברג הכתב המוכשר!
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
מצד אחד, כל הכבוד לה על ההתמודדות עם המחלה….מצד שני, לא נראה לי שהיא היתה מקבלת כזאת תמיכה חמה וכזאת תצומת לב אם היא לא היתה אישה!