מורים בבית הספר כצנלסון בחולון: "מותה של אדוה ריסק אותנו"

אדוה רינגל ז"ל (43), מורה בבית הספר כצנלסון בחולון, נלחמה במחלת הסרטן במשך שלוש שנים. על אף הטיפולים שקיבלה, מצבה הידרדר לאחרונה והסרטן בשלב מתקדם מאוד – סרטן גרורתי בדרגה 4, הכריע אותה.

היום (רביעי) בשעה 15:00 תתקיים הלווייה של אדוה והיא תיטמן בבית העלמין באילת. מעל עשור שימשה כמורה בבית הספר כצנלסון בחולון וביום שני האחרון (19.11.18) הלכה לעולמה לאחר מאבק קשה וארוך במחלת הסרטן. אדוה רינגל היתה דמות משפיעה ומשמעותית בבית הספר עבור ההורים המורים והתלמידים, האבידה שלה היתה אירוע קשה לכל הסובבים אותה.

"כשאדוה הייתה נכנסת לחדר, היא היתה מאירה אותו", מספרת חנה, קולגה מבבית הספר וחברתה הטובה: "חיוך על הפנים תמיד, ממש אור שיוצא החוצה. כל כך מכילה ועדינה ונעימה, לעולם לא התעמתה עם אף אחת. תמיד היא היתה מוצאת את הצד החיובי בכל דבר, אופטימית עד אין קץ. גם כשהיא חלתה, היא זו שעודדה אותנו, פשוט אדם מדהים. קראנו לה מלאך. היא אהבה את החיים, התחברה מאוד למוזיקה ולשירה".

בבית הספר התקשו לקבל את הבשורה. "מאוד קשה, כבר עברנו אובדנות בבית הספר, אבל היא ריסקה אותי ממש למרות שידענו על מצבה הקשה", מספרת חנה. "ביום שהיא נפטרה, בית הספר לא תפקד, זה היה לפני השיעור הראשון (08:00) וכולנו התחלנו לבכות. כל מורה נכנסה לכיתה שלה בוכה וסגנית המנהל הודיעה על הפסקה. אני בבית הספר 43 שנים ולא היה תקדים כזה. כולנו התכנסנו בחדר המורים ולא ידענו מה לעשות, זה היכה בנו מאוד קשה. את האהבה וההערכה לאדוה היה ניתן לראות באירוע ההתרמה בתיאטרון חולון, הגיעו תלמידים לשעבר, הורים, ממש כל השכונה לדורותיה".

"אני הכרתי את אדוה בשנה שעברה, היא היתה המחנכת של הבן שלי", מספרת אחת האמהות. "אמנם ההיכרות שלי איתה היתה קצרה בעקבות המחלה שפקדה אותה, אבל אני יכולה להגיד שהיא היתה אישה מדהימה, נעימה, חייכנית. היא היתה מורה עם המון מעלות, מאוד התרשמתי ממנה, סובלנית, רגישה. רק שישבתי מולה ודיברנו בזמן המחלה, הבנתי כמה היא אישה חזקה – לתת לאחרים במצב שלה. היא הקרינה נחישות ועוצמה למרות המחלה הארורה הזו, היא נתנה את הנשמה שלה לילדים".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה חולון

לאורך כל הדרך האמינה שאדוה תתגבר על המחלה: "מאוד קיווינו ורצינו שהיא תצא מזה, החלום שלנו היה שהיא תשוב לבית הספר. כולם אהבו אותה והתחברו אליה. הבת הקטנה שני סיפרה לי שהמורה שלה לא הפסיקה לבכות כשהיא נפטרה. היא אמא לשלושה ילדים, בחורה צעירה. הרבה אנשים לקחו את זה ללב. כולם רק מדברים בשבחה, היא היתה מורה ואישה למופת ואנחנו נזכור לה את זה לתמיד".

מורה נוספת שעבדה עם אדוה זוכרת את ההיכרות הראשונית איתה: "הגעתי לבית הספר לפני תשע שנים ושם הכרתי את אדוה. זו היתה אהבה ממבט ראשון והנפש שלי נקשרה בנפשה. היא היתה חברת אמת שלי, מעבר לקולגה לעבודה. הדבר הכי טוב שקרה לי בבית הספר זה שהכרתי את אדוה. אי אפשר לתאר אותה במילים, אישה עם קארמה חיובית, קול שלו ורגוע. היא היתה מלאת אהבה, הלוואי ולילדים שלי היתה מורה כזו, תמיד דיברה עם התלמידים בגובה עיניים, היא היתה מיוחדת".

למרות המחלה, אדוה המשיכה להגיע לבית הספר: "לא היה אחד בבית הספר שלא אהב אותה, הורים, מורים ותלמידים. היא המשיכה להגיע לבית הספר והאמינה שהיא תתחזק דרך השגרה. היו שלבים שאמרנו לה שתוריד מהעבודה כדי לטפל בעצמה והיא לא היתה מוכנה. היא המשיכה להגיע לבית הספר עד שהיא לא הצליחה ללכת ולעלות במדרגות".