היום השביעי ברחוב: "אם אין ברירה, ילדיי ואני נעבור כאן את החורף"

"השקמה חולון" עוקב אחרי אסנת קרן-ציוני, גרושה בת 36, אם לארבעה ומחוסרת דיור, שמאז השבוע שעבר דרה עם ארבעת ילדיה באוהל בגינה ציבורית בחולון.

קרן, שנאלצה לפנות דירה שאליה פלשה בשכונת ג'סי כהן, הוציאה באין ברירה את ילדיה, בני 6, 8, 10 ו-11, למגורים ברחוב. כעת הם חיים בגינה ציבורית בשדרות היובל בעיר, זה כבר היום השביעי.

הפעילה החברתית מחולון מיטל כהן התגייסה לעזרתה ועתה ממתינה קרן להופיע בפני ועדת של משרד השיכון כדי לקבל מענה למצוקת הדיור שבה היא נתונה. כהן מספרת כי "דו"ח של העובדת הסוציאלית מטעם העירייה נשלח למשרד השיכון וממתין לוועדת חריגים, אולם גם הפתרון שמציעה ועדת החריגים אינו מניח את הדעת כיוון שהם מציעים סיוע בסך 2,200 שקל. הסיוע הוא בלתי סביר". כהן מקווה שקרן תוכר כזכאית לדיור ציבורי ושההשתתפות בשכר הדירה תעלה לסכום סביר.

בינתיים, פעילים חברתיים פוקדים מדי יום את המאהל הקטן שהקימה קרן עבור ילדיה בניסיון להקל עליה ועל ילדיה בתרומה של מזון, שמיכות ובגדים. בין השאר קיבלה מס ממנכ"ל עיריית חולון, יוסי סילמן, כי העירייה תעשה הכל על מנת לעזור בפתרון המצב. סילמן אמר לקרן בשיחה טלפונית כי "מחכים לבשורות טובות ממשרד השיכון, שיאשרו את הזכאות, ובמידה שלא אנו נדאג לך דרך שירותי הרווחה".

ביקור נוסף במאהל היה של רפי ציוני, בעלה לשעבר של אסנת, שאף נשאר לשמור על המאהל בשעה שהיא הלכה עם ילדיה להתקלח אצל שכנים. הוא מספר בכאב: "משהו לא תקין במדינה שלנו. עד לפני כמה שנים הייתי בן אדם בריא, הרכבתי פיגומים בכל הבניינים החדשים בחולון, עד שיום אחד נפלתי בתאונת עבודה במדרגות כארבע קומות והושבתי לפרק זמן ארוך. אני ואסנת התגרשנו עקב בעיות כלכליות. המצחיק הוא שהמדינה נותנת לי 1,100 שקל קיצבה שממנה אני אמור להתקיים וזאת לאחר שהורידו כספי המזונות. אני גר אצל הוריי. מה הם רוצים, שאחזור לעולם הפשע? הייתי שם ואני לא רוצה לחזור לשם".

אסנת חוזרת עם ילדיה פורצת בבכי ובדמעות ומספרת: "מגיעים לכאן מכל קצוות הארץ, מקריית שמונה, מחיפה ומבאר שבע. יש לנו עם נהדר. אני מקוררת וכך גם הילדים. בלילה הראשון שהיינו פה נרטבנו מהממטרות ומאז אנחנו חולים. אני מחזיקה מעמד עבור הילדים. הלוואי ויאשרו את הזכאות שלי. כבר לא אכפת לי היכן לגור, העיקר שתהיה קורת גג לי ולילדיי".

לפתע מגיע אדם לקרבת האוהל עם ערימת שמיכות. "אני נהג אגד, אני עובר פה כל יום ולא הבנתי מה זה האוהל הזה. קראתי את הכתבה ב'שקמה חולון' והבנתי שאני חייב לעזור", הוא אומר, "הבאתי אוכל ושמיכות. לאף אחד לא מגיע להיות במצב הזה".

אסנת קרן יושבת על כסאה עייפה ומותשת. "אם צריך להעביר כאן את החורף, אני אעביר אותו. העיקר שיהיה לי ולילדיי קורת גג", היא אומרת ומבקשת לענות לתגובות שפורסמו עליה ברשתות החברתיות. "שאלו, למה אני לא עובדת. אני אומרת לכם, ברגע שאני יוצאת לעבוד, אני מאבדת את המזונות שלי. זה החוק במדינה. מקזזים מהמשכורת את המזונות. המצב אבסורדי. הם גורמים לאנשים לא לעבוד. שאלו אותי על הציפורניים שלי – אני אישה ואישה גם צריכה לטפח את עצמה. אני לא מאחלת לאף אחד להיות זקוק שבוע ימים עם הילדים שלו באוהל. אני מבקשת את המגיע לי מהמדינה – לא יותר. לא ביקשתי ארמון אלא קורת גג לי ולילדי לא חשוב היכן ובאיזו עיר. תחזיקו אצבעות לי ולילדיי שהפתרון יימצא בימים הקרובים כדי שלא אצטרך לבלות כאן את החורף".

ממשרד השיכון נמסר בתגובה: "בשל המקרה הקשה של אסנת קרן, הנחה מנכ"ל המשרד, לאור מדיניות השר, את הגורמים המקצועיים  לסייע ככל הניתן. בדיון דחוף שהתקיים ביום חמישי האחרון, אושר לגברת קרן סיוע מוגדל בשכר דירה בסכום של 2,250 שקל בחודש. כמו כן, ועדה ציבורית שתתכנס במהלך השבוע הקרוב תדון בהרחבת הסיוע ובפתרון מספק.

יצוין כי אנשי המשרד הציעו לגב' קרן סיוע באיתור דירה המתאימה עבורה על פי  צרכיה ויכולתה הכלכלית אך גברת קרן סירבה. הצעה זאת עומדת בעינה. משרד הבינוי והשיכון שם לעצמו למטרה עליונה לטפל בסוגיית הדיור הציבורי. תכנית גלנט להצלת הדיור הציבורי – 'לגור בכבוד' – שנדונה בימים אלה בצוות ההיגוי, כוללת  סעיף מפורט שמציע להיטיב עם משפחות חד הוריות המתקיימות מדמי מזונות של ביטוח לאומי, בדומה למקרה של אסנת קרן ציוני".