ילד כבן שלוש נצפה הבוקר מסתובב לבדו ברחובות חולון. עוברים ושבים שהבחינו בילד הבוכה ניסו לעזור באיתור הוריו אך ללא הצלחה.
שעות של חרדה עברו הבוקר על עוברי אורח ברחוב ההסתדרות בחולון. פעוט כבן שלוש נצפה ברחוב לבדו, ללא הוריו. עדת ראייה למקרה סיפרה: "חזרתי מקניות במכולת ולפתע ראיתי מולי ילד קטן בוכה. ניסיתי לדובב אותו ללא הצלחה. הילד בכה ללא הפסקה ומלמל, אבא, אמא. נוצרה התקהלות סביבו וביקשתי מכולם להתרחק כי ראיתי שהילד נכנס לפאניקה".
האישה, תושבת חולון, ניסתה במשך דקות ארוכות לדובב את הילד ולנסות להוציא ממנו פרטים על הוריו ומקום מגוריו, אך הילד האבוד מירר בבכי ולא נרגע. "הבנו שאנחנו לא מצליחים לעזור, אז צלצלנו למשטרה. לזכותם ייאמר שהניידת הגיעה למקום בתוך מספר דקות ובה שוטר ושוטרת. הם לקחו ממני פרטים ולקחו את הילד לצד. בינתיים, הם ביקשו לפזר את ההמולה מסביב".
עדת הראייה מספרת כי רק לאחר שעתיים שנדמו כנצח הגיעה למקום אמו של הפעוט. "היא הגיעה בריצה והבנתי שאיתרו אותה מהמשטרה. הכניסו אותה לניידת עם הילד ונסעו. אני לא יכולתי לעזוב את המקום עד שראיתי שהכל בסדר. כל מוצרי החלב שקניתי הלכו, אבל העיקר שהכל בסדר עם הילד".
ממשטרת מרחב איילון נמסר שאכן ילד בן שלוש הושאר הבוקר לבדו וללא השגחת מבוגר ברחוב ההסתדרות למשך כשעתיים. לילד שלום ואמו, כבת 28, עוכבה לחקירה. המשטרה חוקרת עתה את נסיבות המקרה.
כיצד אפשר למנוע את האירוע הטראומטי
מארגון בטרם מציינים כי לאבד קשר עם הילד במקום ציבורי הוא כנראה הסיוט הנורא של כל הורה, אך זה קורה לא אחת. ילדים הולכים לאיבוד ואין זו תוצאה של "הורות לא טובה" או "ילדים לא טובים". ההערכה היא בארה"ב, 90% מהמשפחות חוו מקרה של איבוד ילד ומדי יום הולכים לאיבוד כ-2,000 ילדים אמריקאים במגוון אתרים ציבוריים כמו חופי ים, פארקי שעשועים, שדות תעופה, ירידים ושווקים. הנתונים בארה"ב מצביעים על כך שכל שנה הולכים לאיבוד 1.3 מיליון ילדים.
ממחקר שנערך בארה"ב בשנת 2006 עולה כי 90% מהמשפחות חוו מקרה של איבוד ילד ולמרות שהילד הוחזר אליהם במהירות וללא נזק, גם ההורים וגם הילד חוו את האירוע כטראומטי לכל חייהם.
מה, אם כן, צריך לעשות כדי לשמור על הילדים במקומות הומי אדם ולהטמיע סגנון הורות בטוחה? ב"בטרם" ממליצים לצייד ילדים באמצעים שיאפשרו נגישות למידע נחוץ: הצמידו במקום בולט על בגדיו של הילד פתק ועליו מספר הטלפון הנייד שלכם. דבר זה מאפשר למבוגר שמוצא את הילד לראות את המידע הנחוץ שעל גבי הפתקית וליצור עימכם קשר מיידי. לילדים קטנים, שעדיין אינם מדברים, ניתן להצמיד את פתקית המידע על גב החולצה. ילדים גדולים יותר יכולים לשמור את פרטי המידע בכיס המכנסיים, רק במידה ואתם יודעים בוודאות שהם יידעו להציג את המידע לכשיידרש. יש להדגיש כי לעולם אין לצרף את כתובת ביתכם על הפתקית.
עוד ממליצים ב"בטרם" להלביש הילד בבגדים בהירים או בצבעים בולטים כצהוב, אדום או כתום וכן לשאת אתכם תמונה עדכנית של הילד: על גב כל תמונה ציינו את פרטי הזיהוי של ילדכם: צבע עיניו, צבע שיערו, גובהו, משקלו, כתמי לידה אם יש וסימני זיהוי אחרים. הוסיפו גם את מספר הטלפון הסלולרי שלכם על גב התמונות.
החל מגיל שנתיים למדו את ילדכם את שמם הפרטי ושם משפחתם, כתובת הבית, מספר טלפון כולל קידומת, שמות ההורים, מספר טלפון חירום של המשטרה. למדו את ילדכם לבקש עזרה מאם אחרת במידה והלך לאיבוד.
כשאתם יוצאים לבילוי או לקניות, אפילו בקרבת מקום מגוריכם, והילד נשאר איתכם במהלך כל שעות הבילוי, שבחו אותו על התנהגותו הטובה. כך תחזקו אצלו את ההתנהגות שאתם מעוניינים להטמיע בו.
מה עושים כשמגלים שהילד הלך לאיבוד
השתדלו להישאר רגועים ולמצוא עובד של המקום שיתחיל את תהליך החיפוש – אם זה מציל בחוף הים, איש אחזקה של הקניון הפארק וכו'. אל תתרחקו מהמקום שבו שהיתם עם ילדכם לפני שנעלם. לעתים הילד נמצא לא רחוק מכם. אם הילד נעלם לזמן רב מדי לטעמכם, צרו קשר עם המשטרה.
כשהילד נמצא, הרגיעו אותו, שוחחו עימו ושבחו אותו על התנהגותו. אל תצעקו עליו. לסיום, רעננו איתו את ההוראות לפני כל יציאה מהבית.
תגובות