המראה החיצוני ותחושת הביטחון יוצרים לעתים תדמית לא נכונה. את השחקן גל בן עמרה (33) אנו מכירים מהסרט "אפס ביחסי אנוש" ומלא מעט הצגות בהבימה, הקאמרי, גשר ואף בתיאטרון הסימטה שאליו חזר בתחילת החודש, עם ההצגה "ירמה שלי", אבל לא הרבה יודעים על דרך החתחתים שצלח כדי להגיע לנקודה הזאת, שהכל עובד ומתפקד.
בן עמרה גדל בחולון במשפחה שהלכה והתפרקה. לאחר גירושי הוריו החלו לפקוד אותו חרדות והתקפי פאניקה, כאלה שהלכו והתגברו עם השנים, עד שנפלט בעקבות כך מבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין לאחר שלא עמד בדרישות. לאחר שסולק מבית הספר, הבין כי הגיעה השעה לטפל בעצמו, וכך עשה. עכשיו הוא רוצה לעזור גם לאחרים.
"האמנתי שמשהו אצלי דפוק"
"הייתי בן 11 כשהורי התגרשו", מספר בן עמרה, "וזה מאוד השפיע עלי. בזמנו התחילו אצלי בעיות רגשיות כמו חוסר ביטחון, הידרדרות בלימודים וגם אלימות. למרות שאת תהליך הפרידה ליוותה פסיכולוגית, חשתי נורא לבד. אמא שלי ניהלה קריירה תובענית כמנהלת פרסום בעיתון והייתי מאוד לבד בתחושות. ולמרות זאת, התקפי החרדה החלו רק בבית ספר למשחק. אתה חווה את זה ולא יודע להגדיר מה זה".
נסה בכל זאת להסביר למי שלא מכיר את זה.
"זה קצת קשה כי כל אחד חווה אותם אחרת. אתה נתקף בהלה גדולה, לחץ, בלבול והזעה. בבית הספר זה התחיל כי הלימודים הם תהליך קשה, המקום שלך אף פעם לא בטוח, העומס גדול, הדרישות גדולות ואתה צריך להספיק הרבה דברים בזמן קצר ויש לחץ. מתישהו זה התחיל לקרות גם על הבמה, הבמה החלה להיות מקום שמעורר את זה, מקום שפחות נעים וכיף לי להיות בו".
מתי הבנת שאתה חייב לטפל בזה?
"אחרי שנה אחת של לימודים העיפו אותי כי לא סיפקתי את הסחורה, ואז נפל לי אסימון שמשהו אצלי בהתנהלות לא נכון – אני מתנהל מפחד ומשהו צריך להשתנות. לכן התחלתי טיפול פסיכולוגי שפתח אצלי המון דברים ומאוד קידם אותי".
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:
ולמרות זאת, בן עמרה עדיין הרגיש שמשהו חסר. "הבנתי את זה אחרי שנה של טיפול, שבמהלכה המשכתי לעשות אודישנים, אבל לא הרגשתי חלק מהתעשיה בגלל שלא הייתי בטוח בעצמי", הוא נזכר, "הייתי שם ולא שם, לא ידעתי את מקומי. עדיין הרגשתי תקוע ולא ידעתי לאן ללכת. הייתי כבר בן 27, גיל שלדעתי צריך כבר לדעת מה קורה. בעקבות בן משפחה שזיהה את המצב, הוא דחף אותי לטיפול תרופתי שמטפל בחרדה, ובעקבות כך השתנו המון דברים, ממש גיליתי את עצמי מחדש. ראיתי את העולם מזווית אחרת. זה היה שינוי דרסטי".
כמו מה למשל?
"הביטחון העצמי עלה כי החרדה נעלמה. חיי נחלקים לשניים: לפני התרופה ואחריה. בעקבות זה חזרתי ללימודים והצלחתי לסיים ובהצטיינות. התקדמתי מאוד ויצרתי לעצמי חוויה מתקנת. הבמה חזרה להיות מקום שטוב וכיף לי להיות בו".
רוצים להישאר מעודכנים?
יש בך כעס על דברים שחווית בילדות?
"בעבר היה בי הרבה כעס, בהחלט. אתה לא יכול להיות אדיש לבית שמתפרק. זה מאוד השפיע עלי. כעסתי שדווקא אצלי זה קורה, היום זה כבר שכיח, אבל גם במשפחה המורחבת הרגשתי שונה כי לאף אחד לא היו הורים גרושים והאמנתי שמשהו אצלי דפוק".
"תחושה של בית יותר מאשר תיאטרון"
אל המשחק הגיע בן עמרה מתוך אהבתו לחיקויים. "בסביבה שלי הייתי מוכר כחקיין, אבל לא היה לי ניסיון על במה או תיאטרון, ובגיל יחסית מאוחר, 24, הצטרפתי לצוות בידור באילת וזה היה הניסיון הראשון שלי מול קהל. היה לי מאוד קשה בהתחלה, המון חזרות והמון הופעות, וכל האישיו של החוסר ביטחון התעורר".
אתה בחור שנראה טוב. הפידבקים החיוביים שקיבלת לא עזרו לביטחון?
"ברור שזה מחמיא שבנות מתחילות איתך, אבל זו בעיה עמוקה וזה לא מחזיק מים, כי ברגע שלך אין את הביטחון, זה לא באמת משנה".
מה לגבי זוגיות, גירושי ההורים השפיעו אצלך על המקום הזה?
"באופן טבעי, מה שאתה רואה בבית משפיע עליך. אני בן 33 ולא הצלחתי ליצור מערכת יחסים יציבה. היו לי מערכות יחסים של שנתיים ושנה אבל לא מעבר. יש בי פחד להיפתח ופחד להיקשר, להיפגע. מראש לפעמים עשיתי בחירות שידעתי שאני לא אשאר. זה משהו שעלה המון בטיפול הפסיכולוגי, אבל זה תהליך".
מהו הכלי הכי יקר שרכשת בתהליך הטיפול?
"אפשר להגיד שלהיות יותר סבלני כלפי עצמי, יותר לאהוב את עצמי. אתה מבין שהאויב הכי גדול שלך הוא עצמך, ושאם אתה בשלום עם עצמך ופחות שיפוטי וביקורתי – זו התחלה של דרך שיכולה להיות יותר נעימה וטובה כי בסופו של דבר, התברכתי במשפחה וחברים ויש לי הרבה סיבות להיות שמח. כשאתה לא בשלום עם עצמך זה מקרין החוצה. לקבל את עצמך ולאהוב את מה שיש, זה הכי חשוב".
בימים אלה מסיים בן עמרה תואר בהוראה ובימוי במכללת סמינר הקיבוצים. כעת הוא מתכונן ללימודי תואר שני בפסיכודרמה, טיפול באמצעות משחק. "אני יותר בכיוון של טיפול", הוא מסביר, "זה משהו שכל הזמן היה לי בראש. אני מאוד נמשך לטיפול, וגם לצד המקצוע הלא פשוט שלנו צריך להיות יצירתיים ולמצוא איך להתפרנס".
בראשית חודש יולי חזר בן עמרה אל תיאטרון הסימטה עם ההצגה "ירמה שלי", אינטרפרטציה למחזהו הנודע של פדריקו גרסיה לורקה על דמות אשר מבחינתה, רק באמצעות הילד שתביא לאוויר העולם היא תממש את עצמה ותותיר חותם. "אל ההצגה נכנסתי כמחליף אז לא עברתי הליך חזרות ארוך וקיבלו אותי בחום גדול", מספר בן עמרה, "יש קאסט מקסים של אנשים והרגשתי מהר בטוח ובבית".
מה המקום של פרינג' אצלך?
"בפרינג' יש משהו מאוד אמיתי, אותנטי, פחות מסחרי. יש בו תחושה של בית יותר מאשר תיאטרון רפרטוארי, שבו הבחירות יותר מתכתבות עם הקהל. אני מאוד אוהב את תיאטרון הסימטה ומרגיש בו בבית".
מה יהיה הצעד הבא שלך?
"אני מאוד רוצה תפקיד משמעותי בקולנוע או בטלוויזיה. עשיתי תפקידי אורח, אבל מעניין אותי להוביל סדרה או סרט".
תגובות