האתגר של לימור גוטליב מחולון: אופה עוגות מבלי לראות

לימור גוטליב, בת 42 מחולון, נשואה ואם לשני ילדים, מוכרת בעיר "כאופה של חולון". אולם, לא רבים יודעים כי גוטליב סובלת זה שנים מלקות ראייה קשה, ובכל זאת העוגות שלה הפכו לשם דבר בחולון.

גוטליב אופה ומכינה את כל סוגי העוגות האפשריים, גם הקלות וגם הקשות, והכל מהתנור הביתי שלה. "לפעמים, בגלל עומס, אני דוחה הזמנות, ועבודה לא חסרה לי. אני משתמשת בעיקר בדף הפייסבוק שלי 'אפייה מאהבה' וברשתות חברתיות נוספות כפלטפורמה שיווקית וזה בינתיים מצליח לי".

לימור גוטליב עם בעלה וילדיה

גוטליב נולדה ביפו ובגיל שש עברה עם משפחתה לחולון, למדה בבית הספר היסודי עלומים ומשם המשיכה לתיכון נעמת, שם סיימה עם תעודת בגרות חלקית. עד אותו זמן הבעיות היחידות שמהן היא סבלה היו המספרים שגדלו מעת לעת במשקפיים, אך היו לה חיי חברה מצוינים והיא ניהלה חיי שגרה כמו כל נערה רגילה. לצבא התגייסה אך שוחררה כעבור שבוע עקב מגבלת הראייה ומאז, במשך מספר שנים, עבדה בעבודות מזדמנות.

"החיים השתנו לי בגיל 25", היא מספרת. "קמתי בבוקר וראיתי נקודות שחורות בעין. הרגשתי שזבובים רצים לי בעין. נורא נבהלתי וניגשתי בדחיפות לרופא עיניים ,שהפנה אותי לניתוח דחוף. בבית החולים ניתחו אותי בניתוח להיפרדות רשתית – משמע דאגו שהעין לא תיפרד מהרשתית".

רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:

להורדת האפליקציה באנדרואיד

להורדת האפליקציה באייפון

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה לאנדרוייד

הורידו את האפליקציה לאייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה חולון

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה חולון

תקופת ההחלמה היתה ארוכה וקשה, כאשר במהלך השיקום בירושלים הציעו לי להשלים את הבגרות. ההחלטה לא היתה קלה אך אמרתי לעצמי, זה הזמן לעשות משהו עם החיים שלך, עזבתי את חולון ועקרתי לירושלים, שם השלמתי את

לימודי הבגרות שלי ומשם המשכתי ללימודי תואר ראשון בקרימינולוגיה-סוציולוגיה, אותו סיימתי בהצטיינות".

גוטליב המשיכה בלימודים האקדמיים ובמהלך לימודי התואר השני פגשה את בעלה. "את לימודי התואר לא סיימתי אך בבעל זכיתי ובגיל 31 התחתנו ושכרנו בית בחולון. התחלתי לעבוד בחברת פלאפון, במוקד שנקרא 'כל יכול' ומיועד לאנשים בעלי מוגבלויות, שם עבדתי כשלוש שנים עד הולדת בני הראשון, ואז כאמא במשרה מלאה, חיפשתי מה לעשות בזמני הפנוי והחלטתי ללכת ללמוד קונדיטוריה – זה היה חלום ילדות שלי והחלטתי להגשים אותו".

נראה שזו היתה ההחלטה הנכונה כי מאז ועד היום היא מכינה עוגות ששמען יצא למרחוק והן מבוקשות על ידי תושבי חולון.

איך את מסתדרת עם מגבלת הראייה והכנת העוגות?

"בחיי היום יום אף פעם לא התייחסתי למגבלת הראייה שלי כאל מגבלה או כמשהו שאמור להפריע לי. גם ילדיי קיבלו את זה וכשהם נשאלים על ידי חברים, הם מסבירים זאת יותר טוב ממני. לפעמים, אנשים שלא מכירים אותי מספיק טוב חושבים שאני לא מתייחסת אליהם, הם לא יודעים על מגבלת הראייה שלי – רק שאני אופה נפלאה", היא צוחקת.