שמי טל אלכסנדרוב, בת 16, ואני הנוער של היום. בישראל חיים כ-2,851,908 ילדים מתחת לגיל 18. בחולון חיים כ-49,606 ילדים מתחת לגיל 18, ואני אחת מהם.
אני לא מתיימרת לייצג את כולם, אבל בניגוד לסטיגמות ולדעות המקובלות, אני לא שותה או מעשנת. אני לומדת בבית הספר אורט חולון, תלמידה טובה, מקבלת ציונים טובים. אני פעילה בתנועת נוער ובמועצה העירונית (דוברת מועצת הנוער) ולא, אני לא יוצאת דופן, אני מוקפת בסביבה מלאה בילדים מלאי רצון של נתינה כי חינכו אותנו להיות כאלה.
בניגוד למה שחושבים על הנוער היום, אנחנו לא תקועים בטלפונים או במחשב ולא אכפת לנו רק מהלק על הציפורניים או מהטרנד החדש.
הנוער של היום הוא אני – נוער מתנדב, נוער שפועל – הנוער של היום מקדם.
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:
רוצים להישאר מעודכנים?
שמי עידו תם, תלמיד "עתידים", בן 15 מחולון, חבר ועדת הדוברות של מועצת התלמידים. בבית הספר השנה לא הפסיקו להתעסק בנושא "ישראל בת 70" – פיתוחים ישראליים משפיעים, טקסים, ימי זיכרון – זהו הנושא המרכזי של משרד החינוך השנה, אבל יש נושא אחד שעניין אותנו במיוחד ולמרות מה שרוב הציבור אולי חשב, הדעה שלנו עליו היא שונה לחלוטין.
מדובר ב"החלפה", מגמה נפוצה לאחרונה, לפיה מוחלפים האמנים המקוריים של השירים מפעם באמנים צעירים, עדכניים יותר בתירוץ שזה מה שמדבר לנוער של היום, זה מה שיחבר בין הדורות הוותיקים לצעירים. בטקס הדלקת המשואות בשנה שעברה החליפו את שולי נתן, המבצעת המקורית של "ירושלים של זהב", בזמרת ריטה. השנה, באותו טקס ממלכתי, עדן בן זקן הופיעה בשיר "הללויה" שבמקור ביצעה אותו גלי עטרי שהיתה צריכה להתפשר ולקבל עליה את הזיווג עם בן זקן. אבל, אם תשאלו אותנו, הנוער של היום, הדור הצעיר, מבחינתנו המגמה הזו אינה ראויה ולא "מגניבה". היוצרים הוותיקים והמקוריים הם אלה שיש להם זכות ראשונית על היצירות וביצוען ובישראל כנראה שכחו לכבד אותם ולהעניק להם זכויות יוצרים.
אנחנו הנוער של היום, ואנחנו חולקים כבוד וההערכה לאמני העבר, ואוהבים את הביצועים שלהם לא פחות מאת אלה של הזמרים הצעירים.
תגובות