בחולון הוא מוכר כסהר אביטל, או סהר הגנן, או סהר הכוכב. הוא אחד משלושה גננים גברים היחידים בחולון. בראיון פורימי ל"השקמה חולון'" מספר אביטל על האהבה העצומה לילדים, על ההתנגדויות של ההורים ובעיקר על החינוך לחופש.
סהר אביטל (33) נולד וגדל בחולון. בגיל 15 התוודע לעולם הגיל הרך כשהצטרף לתנועת חצב, תנועת הנוער של חולון. באותה תקופה התנועה עזרה לילדים מהגן. "הייתי מדריך קבוצות, והדרכתי את הילדים הקטנים יותר. הרבה דברים משכו אותי לילדים הקטנים – היכולת שלהם לספוג ידע וללמוד מהבסיס של הבסיס, זאת לצד חוסר האונים והצורך במבוגר אחראי שיכיל אותם ויעניק להם תחושת ביטחון. בהמשך יצאתי ללמוד חינוך לגיל הרך בסמינר הקיבוצים וכיום אני מנהל את גן לוטם לגילאי שלוש בחולון".
איך אתה מסביר את מספר הגברים המועט בתחום?
"זה לא מקצוע שמושך אליו גברים. אנשים מחפשים את הכסף ואת התואר. במשכורת של גנן, אנשים מתקשים מאד להחזיק את הראש מעל למים. אבל זה מה שאני אוהב. אני לא רוצה לקחת ימי חופש, אני מאושר שם ורק רוצה להיות שם. זה עדיף לי על פני עבודה שבה יהיה לי קשה ואני אתבאס להתחיל שבוע חדש כל ראשון בבוקר".
כיצד מקבלים ההורים את העובדה שגבר מטפל בילדיהם הקטנים?
"גן לוטם הוא גן עירוני. הורים מגיעים אלי לפי איזור רישום. היה רק מקרה אחד שאמא לא רצתה לרשום את הבן שלה, אבל בעירייה ביקשו לתת לי הזדמנות ועכשיו אני כבר מטפל בבן השני שלה. בסופו של דבר, מה שקובע זו שביעות הרצון של הילדים".
לאחרונה שומעים בתקשורת על התנגדות לגברים גננים. מה דעתך?
"היה מקרה אחד, של גן פרטי, עם גבר בן 65 שמעולם לא עסק בהוראה לגיל הרך. במקרה שיתפו צילום מסך של אמא אחת שאמרה, 'אני לא מוכנה שהוא ישים את הידיים שלו על הבת שלי', ומשם הפכו את זה לקרקס תקשורתי שאין לו שום קשר ליחס של הורים לגברים במקצוע הגננות".
מה הקשיים שבהם אתה נתקל בעבודה היומיומית עם ילדים?
"אין לי קשיים".
גם כשילד מתכסה בנזלת, צורח, בועט וקופץ ראש לתוך הארגז חול?
"זה לא קושי, זו העבודה שלי, זו ההזדמנות לתת לו להרגיש אהוב, ולנקות אותו ולתת לו תחושה שהוא נקי. אני זה שמחזיק אותו ונותן לו תחושה טובה יותר ואוהב אותו בלי גבול".
רוצים להישאר מעודכנים? הורידו את האפליקציה שלנו:
במה שיטת החינוך שלך שונה משיטות החינוך הקלאסיות?
"הדור משתנה, זה כיף להיות חלק מהשינוי הזה וחלק ממובילי השינוי. הכל משתנה – גם הגישה של משרד החינוך לגיל הרך וגם ההורים. יש דור חדש של הורים. פעם היו הורים מאד פאסיביים שנותנים לגננת לעשות הכל. היום יש הורים אקטיביים יותר, עם יותר מידע. הילדים היום יותר מפותחים, אני יכול לדבר עם ילד בן חמש או שש במונחים של אדם מבוגר. פעם ילד שהיה מרביץ, היו מענישים אותו. היום ילד מרביץ ומנסים להבין מהי הבעיה, לפרק את הכעס שלו ולהבין את מקור הזעם שלו".
רוצים להישאר מעודכנים?
זה לא מרגיש לך כמו הורות מתנצלת?
"אני לא רואה את זה מהמקום הכנוע, זה דווקא ממקום של הסתכלות מבעד לנקודת המבט של הילד. כשאני מסתכל מהעיניים שלו החוצה, אני יכול להבין אם הוא מחקה התנהגות שהוא ראה בגן או בבית, או שיש מקור אחר, זעם כבוש או תחושת תסכול".
ובכל זאת, ההורות המודרנית כוללת גם קבוצות ווטסאפ ומצלמות אבטחה.
"כן. זה קורה בגנים פרטיים. הורים משלמים 3,000 שקל ורוצים לוודא שהם מקבלים תמורה על כל שקל. אצלי בגן אין מצלמות אבטחה, להורים אין מספר הטלפון האישי שלי. כמו שהילדים לומדים אצלי את כללי ההתנהגות בגן, כך גם ההורים לומדים את כללי התקשורת עם הגן, וכולם מרוצים. אפשר להשיג אותי בטלפון בגן, במייל או בפייסבוק של הגן. אני תמיד עונה בתוך זמן סביר. ההורים יודעים שאני עובד בעוד עבודות בצהריים וגם לומד".
ואז הגיע פורים
סהר מספר על חוויותיו בגן הילדים בדף הפייסבוק שלו "סהר הגנן". הורים מכל הארץ קוראים באופן קבוע את הטורים שלו ואת העצות שהוא מייעץ. כבר כמה שנים מקדם יחסי הציבור של סהר הוא חג הפורים. אז הוא עולה על גרביונים ופאה ומתחפש לדמות נשית. פעם לדורה, פעם לאלזה ופעם למיקי.
"אני חושב שאנשים קצת שכחו למה מתחפשים בפורים", הוא אומר. "בעבר היו מתחפשים כדי לא לזהות, אז המטרה היא מראש להתחפש למין שונה, לגיל שונה או למגדר שונה. היום כולם מתחפשים למה שהכי יפה או נוח. כששואלים אותי למה אני מתחפש לאישה, אני משיב, כדי שלא יזהו".
מה המסר שלך מאחורי התחפושות שלך?
"היום יש תפישה לפיה תחפושות לבנות זה בהכרח חצאית ותחפושות לבנים בהכרח חרב או כלי נשק. ככה יוצרים תודעה בגיל הרך לשנים קדימה. כשאני בתור גבר עולה על עקבים או חובש פאה ומתאפר כאישה, אז זה מקסים מבחינתי".
ההורים לא מרימים גבה?
"אני לא מלמד ילדים ללבוש שמלה. אם זה היה קורה, כל הילדים בגן היו לובשים שמלות. אם ילד רוצה ללבוש שמלה, אז יאללה, פורים, שתהיה שמלה. אני נתקל, כמובן, בהתנגדויות של הורים. ההתנגדויות הן מעטות ואחרי שיחה איתי, הם מבינים פתאום ששום דבר רע לא יקרה, זה לא ישנה את מינו או את מגדרו של הילד. לפחות לא בשלב הזה של החיים שלהם".
היו בנים בגן שלך שהתחפשו לדמויות נשיות?
"בוודאי, היו מקרים בחגים פורים קודמים, אבל גם אם ילד לובש שמלה, השמיים לא נופלים ואין רעידות אדמה".
כילד, גם רצית להתחפש לדמויות נשיות?
"לא רציתי להתחפש לדמויות נשיות אלא התחפשתי לדמויות נשיות וגם לדמויות גבריות. המשפחה שלי תמיד תמכה וסייעה לי. התפקיד שלי הוא רק להעביר את הברכה הזו הלאה".
מה עם ילד משלך?
"אני בהחלט מתכנן. אני רוצה להביא ילד בפונדקאות, זה חצי מיליון שקל ולא משהו שאפשר להשיג ממשכורת של מורה. לכן, אני עובד בעוד תחומים, מעניק שיעורים פרטיים, מנהל מערך מתנדבים בוועד למלחמה באיידס וגם מרצה לצוותי חינוך וגם מורה באולפן, וגם לומד תואר שני בייעוץ חינוכי והנחיית קבוצות".
משתמש אנונימי (לא מזוהה)
אתה מדהים, וזכו בגדול הילדים בגן שלך וגם הוריהם!